1) בספר "עבירה במתכוון" של טורי "ספרה בסלע", בקושי מוזכרים שחקניה. אמנם דאוסן שיחק בה בעבר, וגם מילטון וגנר, והיו עוד דברים פה ושם עליה, ובכל זאת זה לא מספיק. ומה עם טור על עצב ירידתה מהליגה הבכירה.

2) אפילו כש(התרגיל של) גיל שיחק שם לא שמת אותה בראש מעייניך.

3) השנה חזרה חולוניה לליגת העל - והנשיא? שקט ודומיה מביתו, משקיע זמן רב במשפחתו שזה בסדר, אבל לכבד את האימפריה הכי גדולה בכדורסל הישראלי (הכי גדולה, שלא זכתה בשום תואר חשוב באמת), הוא לא מכבד.

מסקנה: הפועל חולון מקופחת אצלך סימן קריאה!

מ.ש.ל

על אפך וחמתך היא חזרה לליגה הבכירה. מצפה לשמוע את דברי הסנגוריה.

אבנר

שלומות ונצורות לך,

מה אפי, מה חמתי. הפועל חולון החמיצה הזדמנות גדולה להיות הקבוצה השנייה של כל אחד שהוא לא מקומי. את התפקיד הזה לקחה בזכות ובעבודה קשה שגם הביאה תארים, הפועל גליל עליון. יש כמובן הבדל גדול בין שתיהן: גליל מייצגת חבל ארץ, אזור נרחב וגדל. חולון את עצמה בלבד, קרובה מאוד לאימפריות של מכבי ת"א והפועל ת"א (לשעבר), ולא פעם נאבקה ראש בראש מכבי רמת גן ולא יכלה לה, מה שנקרא.

חולון מעולם לא כבשה אותי, זה נכון. ישבתי לא מעט באולם הביתי שלה, ראיתי שחקנים גדולים כמו אלברט קינג וריצ'י דומאס וריצ'י רלפורד וקינג דייויד הנדרסון, שלא לדבר על דניס וויליאמס, מילטון ואגנר, קני אוראנג', בן מקדונלד, טרי פייגינס ועוד המון שחקנים זרים מצוינים.

מלה חמה בהזדמנות זו גם לאחים בלול, שכרו לעצמם את הסנטימטרים הראשונים בקבר המקצועי, ברגע שעזבו למקומות אחרים. בטח לישראל אלימלך, בטח לניב בוגין, בטח למוטי דניאל, אבי מאור ועופר יעקובי, ועוד הרבה מאוד ישראלים יוצאים מהכלל שזוהו עם המקום בתקופה כזו או אחרת. ראיתי את דג'ורג'ביץ' מגיע לאולם בעיר עם פורטיטודו בולוניה, גיליתי את ג'ון האדסון ופרדראג בנצ'ק האגדיים במדי פאניוניוס. היה נאה כרפאל.

מבחינת עידוד, קהל ורמה מקצועית, כבר היתה לי הפועל ת"א – קבוצה שסיקרתי מקרוב במשך שנים ועניינה אותי יותר באותם זמנים. בהשוואה להפועל ת"א, חולון לא חידשה שום דבר באותם זמנים. מקסימום העתק כזה או אחר, לא יותר מזה בעיניי, ומבלי לפגוע ברגעים הבאמת פנטסטיים לפעמים בהם רעד אולם ומלואו, עת נחת אחד הבלולים מלוא קומתו והרעיד את הפרקט והתקרה גם יחד.

חולון באמת לא זכתה בשום דבר כמו שאתה בעצמך אמרת, בזמן שהפועל ת"א הלכה ראש בראש עם מכבי על תארי אליפות וגביעי מדינה.

על השנים המאוחרות אין טעם לדבר בכלל, כולל לא על השנה של גיל והתרגיל שם. אל תשווה בין הליגה הלאומית, מקום בו שיחק גיל והתרגיל בעמדה מספר 4, או כמין שוטר תנועה על ההיי-פוסט, בליגת הראן אנד בלאגן הזו.

לא נקשרה נפש הנשיא בנפשם של בני המקום וקבוצתם הגאה. את ימי מליניאק עם ארבעה צעירים ומייק קרטר משוגע אחד נזכור אך בקושי. מאוחר יותר זו היתה, בסופו של דבר, עוד קבוצה. עם המון כוונות טובות, לא נכחיש זאת, אבל לא יותר מעוד קבוצה שהתחרבן לה הקלאץ' פתאום והיא הידרדרה אל תהומות הליגה הארצית.

הופה, איזה צילום קיבלת כאן. נדיר וחסר תקדים, בו משדל טום צ'יימברס האגדי את ישראל אלימלך הצנוע והיקר לאקט מסוים שאינו כלבבו, בעוד הבלול עומד שם ואינו מתערב. אכן, צילום קשה ומזעזע ובעיקר בלבדי, בלעדי ויחיד מסוגו.

לפיכך, ומכיוון שכך, ובעיקר בגלל כל האמור עד כאן למעט הקטע האחרון בעניין צ'יימברס שאינו שייך לכלום,
לא מצאת טורי עצב, נהי, קינה והספד, על עזיבתה של חולון את הליגה הבכירה. מאותן סיבות ממש לא נתקלת בשירי שמחה ודיצה עם חזרתה למה שאמור להיות מקום טבעי וכאלה. זה באמת המקום הטבעי של חולון. לא רואה סיבה לצאת במחולות לנוכח האירוע.

אם לסכם, הפועל חולון לא מקופחת אצל נשיא הסיפרה (שטורים ספורים שלה הוקדשו לה בעבר, אם כי נמצאים בין מיטב הקטעים שבספר "עבירה במתכוון"). יתרה מכך, ואפילו יתר על כן, מאמנה לשעבר אילן קובלסקי גזר את הטור שהופיע אז בעיתון ותלה אותו בחדר ההלבשה לפני אחד המשחקים של חולון. זה היה טור שמוכיח כי חולון היא הגרועה שבקבוצות הליגה מקו העונשין באופן עיקש וכרוני, והמאמן השתמש בו כדי להעיר את השחקנים וליצור בהם מוטיבציה להשתפר, ובו-זמנית להוכיח לנשיאות כי קצפנו ושצפנו נגד השחקנים לחינם. מה נגמר בתום המשחק ההוא רק האל הטוב זוכר.

ובמשפט: הפועל חולון לא מקופחת, היא פשוט זוכה ליחס שמגיע לה. לא הרבה, לא מעט, פה ושם. קבוצה של ימי חול, חולון, שבסופי שבוע ובערבי חג לא ידעה להתעטף במלבושים נאים במיוחד, או לפחות נאים כרפאל. זוהי, בסופו של דבר, הפועל חולון עבור אוהד הכדורסל הנייטרלי.

שא ברכה וסע לטיול, זה בדיוק הזמן.