מדי פעם בפעם אני מגלה, שלא כולם יודעים שתחת הבאנר של בלייזר בתחתית העמוד מסתתרות כתבות כדורסל מתוך העיתון. היום, היום הזה ממש, גילה לי סר ש. הרמלין שמעולם לא שם לב לזה. ואני שואל אתכם: נו, לא ראוי לקחת תו את תואר האצילות ולו על שום שגגה בלתי הולמת זו?

ואז פתאום זה האיר חזק, חזק מאוד אפילו: אם הסר אינו יודע על כך אפילו שהוא דמות משמעותית מאוד בחיי היומיום של כדורסלע, יכול להיות שגם אתם התייחסתם לבאנר כאל באנר ולא יותר? האם מעולם לא שמתם לב שקליק אחד עליו מביא אתכם לשורה של תזות נחרצות יותר ונחרצות פחות, טובות יותר וטובות פחות, פרי מקלדתו הקורסת של הנשיא?

פתאום, כשאני מנסח את הדברים, נראה לי שאפשרות בלתי תאמן זו בכל זאת קיימת. יותר מזה, היא עשויה להיות אפילו ריאלית לחלוטין מבחינת הקורא הממוצע. אפילו שהוא קורא מובחר, כי רק כאלה מגיעים לכאן, כידוע.

אמרתי לעצמי: הכל עוד אפשרי.

הדברים ניתנים עדיין לתיקון. לא אתבייש הפעם, אקח את הלינק כפי שהוא ובמקום להחביא אותו תחת הבאנר אביא לידיעת הציבור את דבר פרסומה של הכתבה האחרונה בסדרת האייטמים על כדורסל מתוך בלייזר. והפעם: על האיש שלא יהיה שם. דייויד בלאט. ובתוך כך, כמו שלימדה אותנו לומר אילנה דיין אי-אז בימים, תוכלו לקרוא גם כתבות אחרות שהחמצתם. לא, לא נבוש לבזבז על כך אייטם שלם. עדיף להקדיש אייטמון אחד, מאשר להישאר בורים וחשוכי מידע רלוונטי.

הנה זה כאן.

הלכתי לאכול אבטיח צונן ועסיסי במיוחד.

שלומות ונצורות לכם. וצאו לדרך.