את המשחק נגד דנמרק סימנתי מראש כמאסט-סקיפ ובעברית צחה: חובה לדלג עליו. מסוג המשחקים שאתה יודע איך יתחיל, איך ייגמר ושגיא פניני יקבל הרבה דקות משחק ויצדיק את עצמו בכל רגע. אני מניח שזה מה שקרה, כי המשחק התחיל באפס-אפס כמו שהערכתי, נגמר באזור ה-30 כמו שצפיתי ופניני גם הפעם לא איכזב אותי.

גרוע מזה – במקבצי הפרסומות הראשונים של ערוץ 2, שם ישבנו בדריכות וצפינו בבועז מעודה עולה לגמר כוכב נולד מהמקום הראשון (היידה ילד),
עוד טרחתי להעביר לערוץ הראשון מתוך תחושת שליחות ושייכות. אחר כך הבנתי שאין ממש טעם. אי-אפשר לעשות גם וגם. לאחר התלבטות קלה להחריד, בחרתי להמשיך ולהיצמד לערוץ 2 עם רעיית הנשיא, הילדים, ענבים שטופים, מלון חתוך ואבטיח מתוק לתפארת מדינת ישראל (אלא אם כן התחלנו לייבא גם אבטיחים או משהו).

בקיצור, לא ראיתי כלום. סל פה, סל שם, אסיסט של מאירק'ה בהופעתו ה-100 בנבחרת וככל ששמתי לב יותם הלפרין עדיין לא התגלח והוא ממשיך להיות כוכב הכדורסל המזוקן הראשון מאז ימי . . .

מאז ימי . . .

מאז ימי מי, באמת? שאלה טובה. בטוח שעוד ניתן את הדעת בעניין הזה. מאז ג'ים בוטרייט? מאז רולנד יוסטון? מאז ניל ווק? בעצם, אולי מאז טרה סימונס. כך או אחרת, אחרת או כך, כרגע לא זכור לי אף כדורסלן ישראלי ברמה גבוהה, כשהוא מסתובב על המגרש מזוקן.

והיות שלא ראיתי את המשחק, ועל ההופעה ה-100 של טפירו כבר שמעתם, הנה עוד כמה סטטל'ה קצרים שכדי להרים אותם מהרצפה לא חובה לראות טלוויזיה.

זה הולך ככה:

מאירק'ה קלע 12 נקודות, בדיוק המספר שהיה צריך כדי להיכנס לרשימת 15 הקלעים הגדולים בכל הזמנים בנבחרת ישראל. הוא בנקודה את חנן קרן ודחק אותו למקום ה-16. לגיבור הקשוח יש עכשיו 912 נקודות ב-100 משחקים בדיוק. שמועות אומרות שאתם חזקים בחשבון, אז בכל הקשור לענייני ממוצע: אנא מכם. הפעם זה באמת לא מסובך.

טפירו-טפירו, מפה לשם פספסתי את עניין יניב גרין. 10 נקודות שלו השאירו מאחור את האוורד לאסוף והשוו את מאזן הנקודות של יניב לזה לו סילבר חסר התקדים שלפרקים, אגב, שיחק כאן במהלך הקריירה שלו כשהוא מזוקן. תגידו מה שתגידו על גרין, הוא מדורג עכשיו במקום ה-13 (העדיפות לסילבר בזכות ממוצע נקודות טוב בהרבה), ועוד לא הרבה זמן הוא הופך לשחקן ה-11 בתולדות הנבחרת שמגיע ל-1000 נקודות. בדרך הוא יעבור גם את דורון שפר.

הלאה, עוד כמה קטנות. עמית תמיר עבר את רלף קליין. הבחור הזה, שבקושי תזהו ברחוב את פניו אם כי לא תוכלו לפספס בגלל הגובה, עבר את רלף קליין. כן. עבר. פשששש. לא שרלף קליין קלע כל כך הרבה נקודות בנבחרת ישראל (318), אבל תמיר עבר אותו. את רלף קליין. אם הייתי עובר את רלף קליין, הייתי בטח מרגיש משהו. לא יודע מה, אבל מרגיש. הלו, זה רלף קליין, כן? טוב, אני חושב שהעניין ברור.

אתמול נפל דבר גם בגזרת הלפרין. זה שהוא קולע עשרים נקודות פלוס כבר לא מפתיע אף אחד אני מניח, אבל מאתמול עודד קטש רואה לו את הגב. עדיין לא במספר הנקודות – קטש היה אליל עצום בנבחרת ויש לו יותר מ-235 נקודות יותר מאשר להלפרין – אבל החל מהמשחק של אתמול נגד הדנים הלפרין עבר את קטש במספר ההופעות. כרגע יש להלפרין 57 משחקים בנבחרת, קטש יישאר תקוע לעולם על 56. יותם מדורג כבר במקום ה-30 ויחד עם קטש שניהם היחידים שמדורגים בתוך 30 הראשונים עם פחות מ-60 הופעות בינלאומיות.

כל אלה כבודם במקומם מונח. לא יודע איפה בדיוק, אבל מונח איפשהו. אף אחד מהם לא עשה אתמול קפיצה כל כך גדולה כמו גיא פניני. שימו לב למה שקרה לפניני בעקבות 15 הנקודות שקלע, אוקיי?

הוא עבר בבת אחת את אמנון אבידן, לארי זולוט, אורן שמר, יהודה וינר, משה דניאל, ראובן פכר, קובי בלול, דייויד ברנסלי, אור איתן, אבי סוכר, דרור כהן, אבי מאור, גור בן דוד, צבי ענבר, מנחם אטלס, ג'רון רוברטס, ברק פלג, עמוס תובל-קופפר, אמיר בינו, עמוס לין, קורן אמישה וגל קנז. עכשיו פניני מדורג במקום ה-112. יא אולוהים. קפיצה מדהימה שלא זכורה לי כמותה. 22 במכה אחת? לא היה, לדעתי.

תמיד אמרתי שגיא פניני הוא בחור מיוחד.

שלומות ונצורות לכם בשלב זה ועד להודעה חדשה.