כבוד ויקר ליניב גרין, האיש ה-15 בתולדות הכדורסל הישראלי שהגיע ל-100 הופעות בנבחרת ישראל. זה קרה במשחק נגד בלגיה בשבת. לא אחד המשחקים הטובים של גרין, שהתקשה מאוד להיכנס לעסק ועשה הרבה מאוד דברים הפוך. צעדים, עבירות, איבודים. מצד שני, אלה דברים שכבר ראינו ממנו בעבר. עושה רושם שאף אחד לא מתרגש יותר מדי כשגרין משחק לא כל כך טוב. השורה התחתונה היא תמיד אותה שורה: הוא, את העשר נקודות שלו יעשה איך שלא יהיה. יותר טוב, פחות טוב, עשר פלוס-מינוס הוא יקלע.

אי של יציבות, היה ודאי אומר עליו דני דבורין, דובר 'חביב נולד', שמצוי כרגע בפגרה ממושכת מאחר שהפינה לא אקטיבית וממתינה לחידוש הפעילות של ליגת קזינו. וגרין הוא באמת כזה. בגיל 27 יש לו 100 הופעות וזה נאה כרפאל לפחות, אם לוקחים בחשבון את העובדה שמאירק'ה טפ-הירו עשה את ההופעה ה-100 שלו בשבוע שעבר בגיל 32.

קשה להעריך, אבל אולי גרין הוא זה שישבור את השיא של דורון ג'מצ'י בנבחרת (191 הופעות). גם אם לא, הוא מועמד רציני מאוד להשתלב בין חמשת הגדולים של הזמנים: שם, במקום החמישי, עומד איתמר מרזל עם 140 הופעות. קטן על גרין, לדעתי.

בהקשר הזה צריך לזכור, שאין בכלל טעם להשוות בין קצב הפעילות של שחקני עבר מהסוג של מרזל לאלה של היום. מספר המשחקים הבינלאומיים גדול בהרבה, כמו גם משחקי ההכנה, ככה שמספיק להיות שחקן יציב, כשיר וגם די בכיר, כמו גרין כדי להגיע למאה הופעות בגיל 27. לכו אל נאום הפרידה של גור שלף ותקשיבו למה שסיפר לו ארז חזן, שקשור בדיוק לעניינים האלה. ואם חזן אומר, מה יגידו עתיקים יותר דוגמת מרזל וקודמיו?

כרגע, גרין מדורג במקום ה-11 בטבלת הקלעים של הנבחרת בכל הזמנים. חוץ מזה, ממש בקרוב, גרין גם עומד להפוך לשחקן ה-11 שיגיע ל-1000 נקודות בקריירה בנבחרת ישראל. מה שאומר, שכל המדורגים לפניו חצו את גבול ה-1,000 ואלה הם:

דורון ג'מצ'י, מיקי ברקוביץ', בועז ינאי, נדב הנפלד, לבאן מרסר, טל ברודי, מוטי דניאל, תומר שטיינהאור, תנחום כהן מינץ ועשירי הוא עופר אשד, שנפטר לפני מספר שבועות. תוך זמן קצר, כאמור, גרין דוחק את אשד מהרשימה ומוריד אותו למקום ה-11. במשחק נגד בלגיה הוא הוריד בזכות עשר הנקודות שלו את דורון שפר מקום אחד לאחור. על מועד הביצוע תבוא הודעה.

מה שמחזיר אותי לאייטם הקודם מלפני שבוע על מאיר טפירו שציין גם הוא את ההופעה ה-100, ובזכות פרסום מוקדם לפני המשחק נגד דנמרק הספיק האיגוד לקיים טקס הוקרה לפני המשחק, וטרחו כלי התקשורת השונים לאזכר את האירוע. באייטם שחצני משהו סיפרתי כבר אז שבפעם הבאה שיקרה משהו מהסוג הזה לא אומר ולא אכתוב דבר לפני, אלא רק אחרי, כדי לדעת אם יש כאן למישהו מושג לגבי מה שקורה בעסק הזה של הופעות ונקודות בנבחרת ישראל לדורותיה.

עבר שבוע. גרין חגג 100. למרבה הבאסה, מסתבר שלא. לאיש אין מושג. מהטלוויזיה, דרך העיתונות ועד לאנשי איגוד הכדורסל, כולל השחקן עצמו, לאיש אין מושג מה קורה. וזה חבל מאוד, מצער ובעיקר רחוק מלשקף את מה שאמור להתנהל מבחינה סטטיסטית ב-2007. מאמננו הלאומי ודאי טרוד כעת בהכנות לבוסניה ומקדוניה, אבל הייתי מצפה ממנו לשמוע איזה 'בושה, חרפה וכלימה' קטן נוכח המצב הבעייתי והמביך בתחום הזה. אני בטוח שהוא היה שמח לדעת, למשל, שהגיע הניצחון ה-300 שלו כמאמן נבחרת ישראל, או המשחק ה-700 שלו בנבחרת. אם רק מישהו היה יודע מזה, כן?

אשכרה ביזיון, אבל בקטנה. לא מצפה ליותר מדי.

בהקשר הזה עוד ציון לגנאי לעיתון החדש 'ישראל היום', שמגיע כל בוקר כמו שעון בחינם ועל כך תבוא עליו ועל הוגיו ויוזמיו הברכה. אבל מה זה צריך להיות? מאה מלים למשחק נגד בלגיה, בלי תגובות, בלי בוקסה סטטיסטית ואפילו בלי קלעים. וכמובן, גם בלי אזכור לגבי יניב גרין, אבל הנון הזה משותף לכולם. חשבתם שאפשר לעשות מדור ספורט רציני ב-4 עמודים באמצע שבוע וב-6 עמודים ביום ראשון שאחרי מחזור בענף הביפ?

מסתבר שאי-אפשר וצריך להקריב משהו. הכדורסל מקריב את קורבנו כל כמו השאר, אבל שלא יהיו קלעים במשחק רשמי וחשוב של נבחרת ישראל? אסור שיקרה מצב כזה, זוהי בושה, חרפה וכלימה מהמעלה הראשונה, היה אומר ודאי מאמננו, אם לא היה עסוק כרגע בבוסניה ומקדוניה.

דווקא העיתון של המדינה הפתיע היום עם פרסום שלוש הטבלאות הסופיות של טורניר ההזדמנות האחרונה. נו, אולי בכל זאת יש עתיד שם.