שלומות ונצורות לכם רבותי,

נפל דבר בנבחרת ישראל. אמנם קטן, אמנם בסך הכל סטטיסטי, אמנם אין איש שיודע עליו או שמע עליו או חשב בכיוונו, אבל זה לא אומר שהוא לא נפל.

נפל ועוד איך.

בפעם הראשונה אחרי המון-המון-המון זמן, אם מתחשבים בתקופת ההיעדרות הארוכה של טל בורשטיין מנבחרת ישראל (סדר גודל של שנתיים), קרה כדבר הזה.

איזה דבר?

הנה, זה:

בזכות 26 הנקודות שלו נגד מקדוניה, יותם הלפרין הפך לשחקן הפעיל בעל ממוצע הנקודות הגדול ביותר בנבחרת ישראל והזיז אחורה את יניב גרין, שהיה בעל המלה האחרונה בתחום הזה. גרין למעשה תפס את המקום הראשון בזכות ההיעדרות של בורשטיין. טל היה גם השחקן היחיד שהעמיד ממוצע של דאבל-פיגרס (11.5) מבין כל אלה שמשחקים עכשיו בנבחרת, אבל הוא לא שייך לסגל ולכן גם לא נספר בקטע הזה, למעשה.

גרין היה זה שניהל קשר הדוק עם הממוצע הדו-ספרתי לכל אורך השנתיים האחרונות, וראה את הגבול בעיקר מלמטה. כבר המון זמן שהוא מושך באיזור ה-9.6 עד 9.9 למשחק וזה הספיק לו להוביל את השחקנים הפעילים בנבחרת.

לא עוד.

טורניר ההזדמנות האחרונה של יותם הלפרין הקפיץ אותו למקום הראשון וזה הישג נאה כרפאל עבור בחור, שחלק גדול מהאנשים מפקפק בו, אחרים לא מאמינים בו וכל השאר סתם לא מכבדים אותו, למעט כמה פה ושם. גאה להשתחצן לומר, שהייתי אחד מהבודדים האלה לאורך כל הדרך. עכשיו אני רוצה לראות אותו עושה קפיצה גם ברמת היורוליג עם מכבי ת"א.

הלפרין התחיל את הטורניר עם 8.56 נקודות למשחק בנבחרת מתחילת הקריירה. הקצב המצוין הביא אותו לשיפור הממוצע ביותר מנקודה שלמה ורגע לפני אליפות אירופה יש לו 9.83 נקודות למשחק. עדיין לא דו-ספרתי, אבל מספיק כדי לנצל את הירידה אצל גרין (9.72) ולעבור אותו. ההפרשים ביניהם קטנים ויכולים עוד להתהפך שוב, אבל תנו לי לקחת הימור קטן: זה לא הולך לקרות. גרין מיצה את התקופה שלו במקום הראשון. גמרנו.

מי שמחפש את מאירק'ה טפ-הירו בכל העסק הזה ושואל איפה הוא ומה מצבו, הנה התשובה: 9.32 למשחק, שלישי ברשימה מיד אחרי שניהם.

בהזדמנות הזו, אם כבר מדברים, קצת סדר לגבי מה שהולך לקרות עכשיו: הקצב הטוב של טפירו מול הצניחה המסוימת באחרונה של גרין, הביאו את מאיר קרוב –קרוב אליו. עשרים הנקודות שלו נגד מקדוניה הקפיצו אותו בבת אחת מעל האווי לאסוף ולו סילבר. אחרי המשחק הבא, מחר נגד יוון, הוא יעבור ודאי גם את דורון שפר (רק נקודה מפרידה ביניהם) ויתיישב במקום ה-12 בין קלעי כל הזמנים. בדיוק שלב אחד אחרי גרין.

תודו שדברים נראים קצת אחרת ביחס לשחקנים האלה, כשאתם מבינים שהם שניים מבין הותיקים, המתמידים והיעילים ביותר שהיו לנבחרת ישראל בתולדותיה.

העלייה של הנבחרת לאליפות אירופה מבטיחה כמעט בוודאות את חציית גבול 1000 הנקודות מצד שניהם, אלא אם כן יפצעו חלילה וחס. על מועד הביצוע תבוא הודעה נפרדת. גרין עשוי להגיע למטרה הזו כבר מחר. לטפירו ייקח עוד קצת.

ברכות חמות במיוחד גם ליותם הלפרין, שממשיך להתעופף קדימה בדירוג כל הזמנים. עכשיו הוא כבר 27 והמשחק נגד המקדונים העלה אותו בבת אחת מעל סטיב שלכטר ואיתמר מרזל, שניים מהשמות היותר גדולים בתולדות הכדורסל הישראלי. נו, מה יש לך להגיד בנידון, סר ש. הרמלין, מקדש כדורסלני העבר בישראל? סתם, האמת שגם אני שומע את משק כנפי ההיסטוריה ממש מעל ראש. מדהים שילד שעוד אין לו 24 מושיב בלול את שתי הפיגורות האלה ונפרד מהם לשלום.

הלפרין עומד כרגע על 600 נקודות בדיוק. והאמת? אני לא רואה איפה הוא עוצר בדיוק. יש לו כבר 61 הופעות בינלאומיות. אם הוא יתמיד בקצב, יהיה בריא וימשיך להשתפר, יש לו סיכוי רציני מאוד לשבור כמה שיאים עד לסוף הקריירה שלו.

ממוצע הנקודות של ליאור אליהו גם הוא הולך וצומח. יש לו כבר 8.7 נקודות למשחק, אבל רק 17 הופעות. הוא התחיל קצת מאוחר והניחוש הפשוט שלי אומר, שבכל מה שקשור לנקודות והופעות בנבחרת ישראל, הוא יצטרך לראות את הגב של הלפרין לאורך כל הקריירה (אלא אם כן יבוא איזה מנחוס לא סימפטי בדרך ויגרום לפציעה). לפני הטורניר היו לאליהו רק 5.9 נקודות למשחק, ובטורניר עצמו 12.7 מה שאומר שגם מאליהו, קרוב לוודאי, עוד יגיעו הרבה בשורות. הקפיצה שלו דרמטית בכל קנה מידה.

מה עוד?

זהו, בערך. מלה טובה לדרור חג'ג', שקצת הפחיד אותנו, אבל בכל זאת הצליח לעשות כמה דברים יפים נגד בוסניה ומקדוניה. 18 הנקודות שלו נגד שתיהן (ביחד, לא צריך להגזים), הביאו אותו לחצות את גבול 300 הנקודות בנבחרת. חביב וסביר עבור מישהו שפעיל בה רק שנתיים ומשהו.

אותו סיפור עם ג'רון רוברטס. כשמגיע מגיע, ורוברטס נתן שני משחקים ראויים בהחלט הן ביחס למה שהראה קודם לכן, והן ביחס למה שמצפים ממנו. עכשיו הוא כשיר לקבל כינוי מתבקש ואם דיון תומאס היה פעם ציון במכבי ת"א, די ברור שג'רון רוברטס הוא מעכשיו והלאה ירון.