רבותי וגבירותיי (אני יודע שגם אתן כאן לפעמים), ראיתם רגע היסטורי אתמול. זה קורה פעם בכמה שנים ואם אני זוכר נכון, לא קרה כדבר הזה מאז 2000 כשתומר שטיינהאור פרש מנבחרת ישראל זמן קצר אחרי שעבר את גבול אלף הנקודות בנבחרת ישראל.

גבירותיי ורבותיי (וגם לגבי נוכחותכם אין לי ספק), חבר חדש ברשימת עשרת הקלעים הגדולים ביותר בתולדות נבחרת ישראל. יניב גרין קוראים לו. וכמו איזה להיט במצעד הפזמונים או משהו, הוא עשה כניסה למקום העשירי על חשבון עופר אשד ז"ל.

תבינו:

ע-ש-ר-ת
ה-ק-ל-ע-י-ם
ה-ג-ד-ו-ל-י-ם
ב-י-ו-ת-ר
ש-ל
נ-ב-ח-ר-ת
י-ש-ר-א-ל
ב-כ-ל
ה-ז-מ-נ-י-ם.

זה קורה הקיץ צעד אחד צעד. קודם הוא ציין הופעה 100. אחר כך הוא חצה את גבול 1,000 הנקודות. עכשיו הוא בין עשרת הקלעים המובילים בכל הזמנים.

אני די משוכנע, שאם היו שואלים את גרין בתחילת הדרך שלו בכדורסל אם הוא חושב שיבוא יום וייכלל בנשימה אחת עם ג'מצ'י, ברקוביץ', הנפלד, ינאי, מרסר, ברודי ואחרים, הוא היה אומר שלא. או לפחות מתחמק. או לפחות מוצא איזו קלישאה כלשהי לטפס לה על הגב ולעבור לנושא הבא.

אבל יניב גרין, זה שלפעמים מתקשה לעשות פעולות פשוטות בתוך המבע, ומצד שני דופק דאנקים מדהימים, מוריד ריבאונדים כמו מכונה ובאליפות הנוכחית גם קולע מחצי מרחק באחוזים מצויינים, הוא האיש שבמקום העשירי. הוא לא אחר.

והוא רק בן 27, יא אולוהים. והוא בריא כמו שור, הוא בריא, היה ודאי אומר על זה שליימה שרף אם היינו שואלים לדעתו. זה אומר, שהוא עומד לשחק עוד המון משחקים בנבחרת. וכבר עכשיו יש לו 105. שזה נאה כרפאל. גור שלף, למשל, סתם ככה לדוגמא, פרש למעשה מהנבחרת בגיל 31 וחצי עם 113 הופעות.

שנים רבות עמד עופר אשד במקום העשירי ולא זז, כי לא היה מי שיוריד אותו משם. טל בורשטיין ומאיר טפירו היו יכולים לעשות את זה עוד לפני גרין, אם רק היו משחקים בכל המשחקים שהוא שותף. אלא שהם פצועים פה ושם והוא לא מחמיץ אירוע, האיש הזה. מגיע לו איזה כפיים על זה, לא?

עכשיו יש לו לפחות עוד שלושה משחקים עם הנבחרת ואולי יותר. הבא בתור להוריד אותו קומה הוא תנחום כהן-מינץ, עוד שם אגדי בתולדות הכדורסל בישראל. מה עוד שם, ה-שם.

ותיכף יניב גרין, זה שיורדים עליו לא מעט, לפעמים גם ממש כאן, עובר גם אותו. איזה משחק הוא נתן אתמול, מדהים. וכמו שאמר החבר אפרים בירנבוים במהדורת חדשות הספורט, במקום לשחק בסמארה בערבות רוסיה, הוא היה צריך לשחק במערב אירופה, במקום גדול. אבל לשחק ולא לשבת כל הזמן על הספסל.

כשנותנים לבן אדם לשחק, הוא מתקדם ומבצע, אין אפס. נכנס לשוונג. יום אחד יותר טוב, יום אחד פחות. קורה לכל אחד. והוא אולי קצת עקום, ועושה צעדים, ולפעמים לא תופס כדורים והולך עם ראש בקיר, אבל הוא גם כל כך אתלטי, ויש לו מוסר עבודה נהדר, הוא ממושמע, הוא פיזי ויכולת התמדה כמו שלו אין להרבה שחקנים.

מגיע לו להשתלב בעשירייה.

ומאיר טפירו קרוב. עבורו לא יהיה עוד טורניר, כי אין בכלל ספקות לגבי הפרישה שלו מנבחרת ישראל אחרי האליפות הזו. האיש יהפוך לברווז בפנסיה, לא נוכל להכחיש נתון כה ודאי.

גם אצל מאירק'ה הנתונים דומים. חגג 100 ממש הקיץ, תיכף מגיע לאלפיה, אבל יהיה לו קשה לבצע כניסה גרנדיוזית לעשירייה. הוא רחוק 86 נקודות מכהן-מינץ, שיהיה העשירי ברשימה אחרי שגרין יעבור גם אותו. ו-86 נקודות בשלושה או ארבעה משחקים שנותרו לטפירו באליפות אירופה, זה לא משהו שהוא יכול להשיג, לדעתי.

וכמו משה רבנו, שהביא אותנו הכי קרוב שאפשר אבל נשאר בחוץ, אבל נותר זכור כאחד הגדולים מכולם אם לא הגדול שבהם, זה מה שיקרה פחות או יותר עם טפ-הירו. הוא יסיים עם יותר מ-1,000 נקודות בקריירה, אבל יישאר תקוע במקום ה-11. לא שהייתי מתנגד להיות שם בעצמי, אבל אתם יודעים איך זה: 11 זה לא עשיריה, אלא אם כן מדובר בהרכב של קבוצה כלשהי מענף הביפ, שאז זה בסדר.

גם אצל הצעירים יותר, או שמא ייקראו בשמם המדויק – יותם הלפרין – יש חדשות ובשורות ונצורות. האיש מתקדם בטירוף והוא כבר יושב חזק במקום ה-25 בכל הזמנים. הבא בתור להפיל אותו למטה הוא עודד קטש, עוד אחד שאם היה בריא ומסיים קריירה מלאה, יכול היה להיות מדורג הרבה יותר גבוה. יש הבדל די גדול כרגע, והלפרין לא יעבור את קטש באליפות הנוכחית. אבל יהיו לו עוד הרבה הזדמנויות והוא יגיע רחוק מאוד וגבוה מאוד ברשימת הקלעים.

ורק לסיום, כדאי אולי לומר שבזכות העלייה לשלב הבא יוכל עידו קוז'יקרו המקשיש לחגוג גם הוא 100 כבר עכשיו, ולא לחכות לחג הבא. עם שלושה שחקנים של 100 הופעות ומעל בסגל, יכול להיות שאנחנו מספיק מנוסים כדי למצוא בעצמנו את הדרך לרבע הגמר מבלי להזדקק לטובות של אחרים.

ועוד יותר לסיום, אני מקווה שהקורא חיים בלזם חובב המספרים, ההיסטוריות הקטנות והסנסציות של דירוג כל הזמנים, בא על סיפוקו בקריאת הקטע הזה.