העזיבה של מריו אוסטין ומאירק'ה טפ-הירו למקומות אחרים השאירה את החלק הירושלמי של סטטל'ה די עגום. זה דבר אחד לתעד כמעט כל מהלך של שחקנים, כשאתה יודע ששני שחקנים פעילים מדורגים בין הארבעה המובילים בכל הזמנים בין קלעי המועדון במפעלים האירופיים. זה דבר אחר להגיע לעונה הנוכחית ולגלות שבלעדי שניהם, השחקן הפעיל הראשון ברשימה הוא טימי באוורס, עונה שנייה בקבוצה, שמדורג רק במקום ה-20.
וזה מזכיר משהו שכבר דיברנו עליו כאן פעם: למצוא שחקן שעבר עונה אחת ועוד שני משחקים בגביע יול"ב מדורג כבר עכשיו במקום העשרים בכל הזמנים, מזכיר עד כמ הפועל ירושלים היא מועדון צעיר יחסית ברמה האירופית, ואין שום מקום להשוואה בינה לבין מכבי ת"א.
ברם אולם ואף על פי כן, המועדון הזה ראוי להרבה כבוד והערכה על הזכייה בגביע יול"ב ב-2004. מי יודע אם ומתי זה יחזור. כנראה שלא בעונה שבה מפסידים בהולנד, ומשחק אצלה הזר שסבל מהפתיחה הנוראית ביותר בתולדותיה בכל הקשור לקטע האירופי.
כן, זה וויל בליילוק. אין בתולדות הפועל ירושלים אף שחקן זר ששיחק פעמיים (אם כי רק 23 דקות בשני המשחקים ביחד) וקלע בסך הכל שתי נקודות. אין דבר כזה.
הכי קרוב אליו מבין הזרים שהופיעו בשני משחקים הוא ביל אדוארדס, שהגיע עם המון ציפיות וקלע 7 נקודות ב-42 דקות משחק.
אז מה, זה מה שיהיה לנו לעקוב אחריו השנה כאן? וויל בליילוק ורשימת הגרועים ביותר? זה באמת מרגיש פחות אטרקטיבי וכיפי מאשר לראות לאילו גבהים חדשים יגיעו מאירק'ה ואוסטין. גם מארז מרקוביץ' אין יותר מדי תקוות. מקום 36 והתקדמות בקצב צב. תיכף דרור חג'ג', שמדורג שני שלבים אחריו, יעבור אותו.
בעצם, אם חושבים על זה, לא הייתי חייב לגשת לנושא בקטע השלילי של העניין. יכולתי לבוא גם חיובי דרך ג'יימי ארנולד, אבל כנראה שההפסד לדן בוש השכיח ממני את הדברים היותר טובים ברמת הסטטל'ה.
ארנולד, עם 40 נקודות בשני משחקים בלבד, השאיר מאחוריו 46 שחקנים שלקחו חלק בשלב כזה או אחר בהופעות אירופיות עם הפועל ירושלים. וזה עוד משהו שיהיה כדאי לעקוב אחריו בעונה הזו: על פני כמה שחקנים ארנולד, באמת סקורר אדיר, מדלג בכל משחק ומשחק.
אבל האמת היא שמעבר לכל עניין סטטיסטי כזה או אחר, אין אף שחקן בהפועל ירושלים של היום שאני מביט בו ומרגיש שהוא והפועל ירושלים הם גוף אחד. לא דרור חג'ג' (משום מה, אצלי הוא יושב תחת הפועל ת"א בתודעה), לא ארז מרקוביץ' שכמעט לא משחק, לא טימי באוורס. היחיד שיותר ויותר נראה לי כמו איש של הפועל ירושלים הוא גיא פניני.
וזה טוב, כי פניני אמור להיות דומיננטי העונה בגביע יול"ב, אם להסתמך על ההתקדמות הכלית שעשה וגם על שני משחקי הפתיחה שלו בהם קלע 36 נקודות.
36 של פניני זה כמעט כמו כל מה שקלע בעונה שעברה. גם הוא יקפוץ כאן כמו תיש, סביר להניח, במעלה דירוג כל הזמנים.אז יוצאים לעונה חדשה של סטטל'ה בלי מאירק'ה, בלי אוסטין, בלי מתן נאור וגם בלי איזה סקורר מרהיב מהסוג של וויל סולומון או הוראס ג'נקינס שהתהלכו במלחה וברחבי גביע יול"ב בשנים קודמות. זמנים חדשים הגיעו.
ומכאן לענייני מכבי ת"א
באיזשהו מקום היה ברור שמשחק ההתקפה הכי טוב של מרקוס פייזר יגיע תוך כדי תבוסה. ובספרד, מקום שבו הוא שיחק עונה שלמה. כאילו חזר לזירת הפשע, ליגה שעשה בה 20 נקודות למשחק בקבוצה כושלת שרק במחזור האחרון ניצלה מירידה. 15 נקודות ב-17 דקות זה יפה, אבל פייזר שם לעצמו רגליים ומבצע עבירות מיותרות. הוא אחד האשמים העיקריים לכך שמכבי ת"א מסתובבת סביב 72 או 73 נקודות למשחק. הוא, ההגנה שלו ובהכרח גם המאמן שלו. מין מעגל קסמים כזה שלא מאפשר לסיפור לצאת לפועל כמו שאמור היה.
מסתבר שגם בצד של מכבי ת"א למעקב הסטטיסטי אין בשורות טובות או ניחוח מיוחד. להבדיל מהפועל ירושלים, כאן דווקא יש שלושה שחקנים שמדורגים מאוד גבוה ברשימת כל הזמנים נכללים בסגל הקבוצה לעונה הזו, אבל שניים מהם פצועים (וויצ'יץ' במקום השמיני, בורשטיין במקום ה-16) ואחד כבר בן 36 ומתקדם כמו צב.
צב או לא, שתי הנקודות של דריק שארפ במלאגה הקפיצו אותו בנקודה אחת מעל ניקולה ווצי'יץ' ועכשיו הוא זה שמדורג במקום השביעי בכל הזמנים. עונה 12 של שארפ במכבי ת"א ומי שמתמיד – מגיע בסופו של דבר. וויצ'יץ' פצוע ולא נותן פייט, מי יודע מתי יחזור. נשאר רק להסתכל למעלה ולא לאחור, והקו הבא שצריך להגיע אליו הוא אנתוני פארקר במקום השישי בכל הזמנים, מרחק של 177 נקודות משארפ. זה כבר לא יקרה בעונה הזו.
מכבי מבאסת כי השחקנים שהיו אמורים לקלוע לא קולעים, ובראשם מרקוס פייזר. לעמוד על ממוצע של 8 נקודות אחרי ארבעה משחקים, זה רחוק מאוד מהציפיות שהעמידו לגבי סקורר שמשחק לצד וויצ'יץ'. בפועל, הם לא כל כך מסתדרים. גם כי ניקולה לא באזור, וגם כי שניהם יותר מדי איטיים ורכים כשהם משחקים יחד. זה לא ג'יימי ארנולד, סקורר מוכח בכל רמה, שקלע 40 נקודות בשני המשחקים הראשונים שלו בגביע יול"ב.
עוד אכזבה בכל מה שקשור לסטטל'ה של הנקודות הוא טרנס מוריס, שכאילו מגשים את מה שאמרו לגביו. שהוא שחקן הגנה, שהוא דבק, שהוא מחבר, שהוא חוסם, שהוא שחקן משלים ושאין טעם לבנות עליו במיוחד בהתקפה.
אני ממש לא מאמין בחלק האחרון של המשפט. אחת הבעיות של מכבי ת"א כרגע היא בחוסר היכולת להרים משחק קבוצתי לאורך 40 דקות, שיבליט גם את הצד ההתקפי של מוריס. כרגע הוא לוקח פחות מארבע זריקות בממוצע למשחק ב-23 דקות. זה גרוע, בערך, כמו היונה ההנפלדית בזמנו. הנפלד חשש לזרוק לפעמים. מוריס לא חושש, הוא פשוט לא מקבל מספיק כדורים קרוב לחישוק ונאלץ לזרוק איזו שלשה רפה פעם בחצי שעה. וזה חבל, כי יכולת הסיום שלו היא אולי הטוב ביותר בכל הקבוצה.
לא סימפטי, המצב. נתקשה להכחיש זאת.
