לכבוד סר ש. הרמלין (לענייני NBA?) שלום רב,

לאור הרצון להימנע מהתייחסות לספורט הישראלי בימים אילו של טירוף צער ואובדן חשק, אבקש להתייחס לאחת מכתבותיך האחרונות שנגעה בין השאר בכינויו של סטיב נאש ולתופעה שמטרידה אותי - האם ייתכן שכינוים לשחקנים ב-NBA ניתנים רק לשחקנים "אפרו-אמריקאים"?

אשמח לשמוע את התייחסותך.

שלומות ונצורות

שמיל

שלום שמיל,

חלילה וחס וחלילה! רחוקה השערתך מהאמת כרחוק היכל נוקיה מה"פאלאס" באובורן הילס. נכון להיום אין כמעט שחקן בליגה שאין לו כינוי, ולא משנה אם הוא שחור, לבן, צהוב, אדום או כחול עם פסים ורודים. נכון שישנם יותר אפרו-אמריקנים בעלי כינויים, אבל זה פשוט משום שישנם יותר אפרו-אמריקנים בכלל בליגה.

דוגמאות? רק תבקש. "פיסטול פיט" מארביץ', ג'ון "הונדו" האבליצ'ק, Larry Legend בירד (שהוא, כידוע, גם ה- Bird Man), טוני קוקוץ'' (The Croation Sensation), ויטאלי פוטאפנקו (The Ukraine Train), דן מארלי (Thunder Dan), "אוסטין פאוארס" קרושר, ברנט "Bones" בארי ורבים אחרים.

על מנת שלא תרגיש זנוח, ועל סמך השערה מבוססת שאינך אפרו-אמריקני, אמליץ ליו"ר הדירקטוריון להעניק לך לאלתר את הכינוי "החתול" שמיל, ובא לדניס וויליאמס הגואל.

שחר (סר ש. הרמלין)

ועוד משמיל:

ערן שלום רב,

"צעד וחצי" הייתה התוכנית עליה גדלתי (וגם התוכנית ברשת ב'), ועל כן אני שמח על חזרתה לשידור של התוכנית. אציין, כאדם שמכיר יחסית לא מעט שחקנים בליגה לפחות מאז תחילת שנות ה-90 (מה לעשות, אני רק בן 26) כמעט בלתי אפשרי לזהות תמונות בבעל המאה כאשר הידע נובע מהרדיו. נקודה למחשבה.

שלומות ונצורות

יש מידה של צדק בדבריך, חתול יקר (הנה, אימצתי בשניות את הצעתו של הסר), ברם אולם תתפלא לשמוע שישנם כמה וכמה פריקים וגם אחרים שנמצאים שלב אחד או שניים מתחת למדרגת הידענות הזו, שמדי שבוע שולחים תשובות. חלקן אפילו נכונות. הייתי רוצה יותר פותרים, זה נכון. הייתי רוצה התכתשויות מפוארות על השטר הריחני שלמיטב הבנתי לא מחולק בשום אתר כדורסל פרס דומה או שווה לו. בעקבות דבריך, שאודה שלא חשבתי עליהם, אסתפק במה שיש.

אהלן,

אפתח בגילוי נאות: אני אוהד את הפועל חולון.

אשאל אותך שאלה:

אתה אוהד של נהרייה וקונה כרטיס למשחק באשקלון, בו מארחת הפועל אשקלון את קרית שמונה. נניח שאוהד של קרית שמונה זורק משהו שפוגע בך, מעבר לתביעה אישית שוודאי תתבע אותו - את איזו קבוצה תתבע, את הקרייתים אותה אוהד אותו יצור, או את אשקלון לה שילמת מכספך וציפית לא להיפגע במגרשה? נדמה לי שברור שתהיה התשובה אשקלון.

הנ"ל קושר לדני קליין שקרא לאוהדי חולון רוצחים (אני אישית לא רצחתי איש, האם זה שולל ממני לאהוד את חולון?)

והבא לחיים אוחיון מהגליל העליון:

בטרם נפתחה העונה החתימה חולון את קפטן הגליל אבישי גורדון ולאחר עימות לא ברור הועבר סימונס לחולון מהגליל, דבר שלווה בטונים צורמים רבים. בנוסף לזאת, באה חולון ובמחזור הראשון הנחיתה 20 הפרש על הראש של הגליל בכפר בלום. למי שלא מכיר את הרקע, טענותיו של חיים אוחיון נגד הקהל החולוני נשמעות הגיוניות - אך כשרואים שמבין כולם דווקא הוא, עם הרקע המסוכסך לגבי חולון בכלל ודורסמן בפרט, פוגע בלשונו בחולון, אז אפשר להבין אחרת את הדברים.

אשמח לתגובתך

אבנר

אני חושב שענייני חיים אוחיון והפועל חולון והרקע שעומד (אולי) מאחורי הדברים ידועים. ואתה צודק, כשהוא אומר את הדברים צריך לקחת בחשבון גם את מה שעומד (אולי) מאחוריהם. ולעצם השאלה הראשונה, חבר, אני לא הולך לראות משחקים של הפועל קרית שמונה. הם לא מענף הביפ או משהו?

העניין הזה של חולון הוא מאוד עקרוני. זו הזדמנות למצות עד תום את נושא האחריות השילוחית של הקבוצות, מה הן אומרות, מה הן כוללות ואיפה נמתח הגבול בין פעולות שהקבוצה אמורה להיעשות לבין פעולות שהמשטרה אמורה לבצע. ולו רק כדי לפתור את זה אחת ולתמיד, אני מקווה שלמיקי דורסמן יהיו מספיק אנרגיות ורצון ללכת לקרב בתחום הזה כדי להבהיר את הדברים אחת ולתמיד.

לפחות כמו שהוא נשמע ביום שלישי בערב, אין לו עניין וכוח לעשות את זה. לטובת הפועל חולון ואולי גם לטובת הכדורסל הישראלי בכלל – ובטח בעלי הקבוצות – אני מקווה שהוא יהיה מוכן לצאת מעורו למען מאבק כזה שיגיע עד לערכאות הגבוהות ביותר שיכולות לדון בעניין.

שלומות ונצורות,

החורף הגיע! סופסוף גשם אמיתי, מבאס לצאת להליכה בפארק, זמן טוב להיכנס לנעלי הבית ולהתיישב ליד המקלדת, ולהרהר בסוגיות הרות גורל כמו רוטציה, היררכיה, סגל רחב ועוד. מהי הסיבה האמיתית שאנחנו עוסקים כל-כך הרבה בשאלות ההיררכיה הקבוצתית במכבי ת"א? האם בכל פעם שתיבנה קבוצה לא נכון, נדבר על סגל רחב, רוטציה, עונה ארוכה וכדומה?

זוהי פשוט מכבסת מילים לכישלון בבניית הסגל, ולחוסר החלטיות ושליטה של המאמן. גרוע מכל, זו הבעת אי אמון של המאמן בשחקניו. יצאתי לבדוק האם גם בקבוצות אחרות ברחבי הגלובוס יש מושג כזה, רוטציה רחבה, ועד כמה יוצא לשחקנים להיות ערב אחד על הפרקט 30 דקות ויומיים אחר-כך לשחק 5 דקות. לפני תחילת החפירה בעובדות, דעה אישית לגמרי: אני לא מאמין במושג הזה, לא כשחקן פעיל ולא כמאמן.

וכעת לדוגמאות:

יאקה לאקוביץ' מברסה ישחק כ-30 דקות לערב ולא חשוב נגד מי. אלכס מומברו מריאל מדריד כנ"ל. טרייג'אן לנגדון מצסק"א למעלה מ-30 דקות לערב ואיתו חברו שישקאוסקאס. אצל רבי פנחס באולימפיאקוס יש שלושה שחקנים שטוחנים 30 דקות ויותר לערב: לין גריר, מארק ג'קסון ומאצ'אס.

ידידנו הקירח מטאו ויטוריה מעניק למירזה טלטוביץ' 33 דקות למשחק. בריטאס וילנה ישנם שני שחקנים עם 30 דקות ויותר לערב, הוליס פרייס ומינדאוגס לוקאוסקיס.

הרשימה ארוכה, אבל ברצוני להוסיף מספר כוכבי NBA. אין מקום שבו חשוב יותר העניין הזה (אורך משחק 48 דקות), מאשר בליגה עם 82 עד 100 משחקים בערך בעונה. ברם אולם, לאחר חפירה קלה בלבד מתגלה הנתון המדהים הבא: לברון ג'יימס יהיה על המגרש 40 דקות כל ערב במשך כל העונה, כנ"ל בארון דיוויס, ג'ו ג'ונסון, גילברט ארינאס, קארון באטלר, רון ארטסט, ריי אלן שכבר לא צעיר, ג'מאל קרופורד. קובי בראיינט שיחק כמעט 800 משחקים בקריירה עם כ-40 דקות לערב.

מה זה אומר? הקהל שבא לראות משחקים, יודע בדיוק מי ישחק בכל ערב ואת מי הוא יראה על המגרש ברוב שלבי המשחק. משחקי כדורסל הם לא מעבדת ניסויים, זו הצגה/שואו שהצופים משלמים ממיטב כספם בכדי לבוא וליהנות. הם חייבים להזדהות עם השחקנים, ומוכנים לראותם בכל מצב.

מה שקרה במכבי בעונה שעברה קורה גם השנה, האם משחק טוב של כספי ייתן לו במשחק בא יותר דקות? לא בטוח. פייזר משחק פעם 8 דקות ופעם 28. אותו דבר ביינום. זה קרה העונה גם ליותם הלפרין וגם לליאור אליהו. אפילו בלות'נטל ששיחק בנהריה 34 דקות, שיחק 5 דקות נגד ירושלים.

איך שחקן יכול לרכוש ביטחון אם הוא לא יודע מה מעמדו? איך קבוצה יכולה לגבש הרכב שירוץ יחד ויהיה אפקטיבי, אם בכל ערב משחק מישהו אחר? ושאלה אחרונה, כיצד ניתן לבנות היררכיה בצורה כזאת? שים לב לנתון הבא, שני מובילי הדקות של מכבי ביורוליג הם הלפרין ובלות'נטל עם 25 דקות לערב. האם מישהו יכול להגיד שהם השחקנים המובילים במכבי מבחינת ההיררכיה? שלשניהם יש את הגיבוי הגדול ביותר מהמאמן? האם הם מובילים את הקבוצה באיזושהי קטגוריה?

לפני שנמהר להשיב על השאלות, הנתון הבא הוא המבלבל ביותר: וויל ביינום מוביל את מכבי ביורוליג במדד היעילות עם 13.3 נקודות מדד. אז רגע לפני שמעלים אותו על הטיסה הביתה, כדאי לחשוב שוב, או להמשיך לתהות ולהרהר.

הכותש צריך לקום בצהריים ולקחת אחריות על בחירת השחקנים שלו, ולהחליט עם מי הוא הולך בהמשך העונה.

יום נעים וחמים,

צור

שמע, אתה עושה עבודה, אה? בעניין הנתונים אין טעם להתווכח. רק דבר ראוי אולי להיאמר בהמשך לדברים המעניינים שהבאת כאן. כרגע אין במכבי ת"א שואו ואין הצגה. יש מאמן חדש, מנכ"ל חדש, עוזר מאמן חדש, סגל שחקנים שרובו בעונה ראשונה (די דומה לעונה שעברה אצל ספאחיה), והמטרה המקודשת היא לנצח משחקים עוד לפני שבונים הרכב מנצח. נשמע בעייתי? כן, כי זה בעייתי. וכן, כנראה גם במחיר כזה שרוכשי המנויים לא יידעו מה בדיוק הם הולכים לראות בערב ספציפי.

שלום,

ידעתי והכנתי את עצמי לתבוסה של מכבי במלאגה. מי שחשב אחרת, ראה במו עיניו שמכבי מחכה למושיע. ושמו אינו קטש. הקבוצה לא תתפקד כראוי גם שוויצ'יץ' ובורשטיין ישחקו. עכשיו ברור לעין שהגארדים לא מנהלים את המשחק ולא נותנים את הטון.

חשבתי על השנה ששאראס עזב, וויל סולומון המוכשר הגיע ומה לא תפקד. הבנתי שפשוט הכח של הגארדים של מכבי לשלוט במשחק קטן יחסית. הדבר גרם לכך שהקבוצה הראתה חוסר יציבות. כשספאחיה קיבל את מכבי אחרי העזיבה של פארקר והפציעה של טל, מכבי נשארה עם הלפרין והביאו את ביינום - שניהם לא מסוגלים בכלל לתת איזשהו פייט של שליטה במשחק.

השנה הביאו את קאמינגס, שייקח שליטה והשאירו את ביינום הלפרין וטל. כולם חשבו (הצוות המקצועי), שיש לנו קו גארדים מדהים. הלך אוברדוביץ ולקח לו את שאראס, הבן אדם יודע למה. גם אנחנו יודעים וגם ארז ופיני.

ולבסוף, בעניין החזיז. אוהדי חולון עשו הרבה בלאגן בעונות הקודמות. הם נכנסו לנישת האנטי בגלל כל מיני סיבות שקשורות לראש העיר, ניהול וכדומה. הקבוצה לא דאגה להתריע כלפי גורמי החוק לגבי אלו שעשו את הבעיות מכל מיני סיבות שאינני מבין אותן. הרי את ההיסטוריה שלהם אני יודע מקריאת עיתונים והתבוננות בכל מיני תגובות מתלהמות של אוהדים בתקשורת וברשת. מנהלי הקבוצה מן הסתם ידעו ושתקו. עכשיו העניין התפוצץ תרתי משמע, ויענישו את הקבוצה.

בהשוואה - חבל שאי אפשר להעניש את הממשלה על כל רצח של איזה מאפיונר, שבדרך נהרגים אזרחים חפים מפשע. התרבות בארץ היא של העלמת עין מהבעיות הקיימות ומה לעשות גם בהפועל חולון נהגו כך. הקבוצה מן הסתם תיענש ואז תדאג להוקיע את האוהדים המופרעים. ואנחנו נמשיך ונבחר לכנסת אנשים מושחתים וחסרי כישורים.

אפי

לעניין חולון, אני לא מצוי עד כדי כך בפעולות שעשתה ההנהלה מול האוהדים שלה ומול איגוד הכדורסל ומנהלת הליגה. מיקי דורסמן אומר בכל מקום שכן הוקיע, כן טיפל, כן יש רשימה שחורה של אוהדים, כן התריע בפני אלימות ואפילו רצח. כבר התייחסתי לעניין הזה קודם לכן חלקית, יש גם טורים שלי ב-ONE וב'מקור ראשון' בעניין, סר ש. הרמלין כתב על זה את דעתו כאן בכדורסלע. בואו נתקדם קצת ונראה מה ייגמר עם זה, ומה יהיה העונש.

לעניין מכבי והכוח הקטן יחסית של הגארדים לשלוט במשחק, אני לא כל כך מסכים. אני חושב שראינו מעט מדי מקרים במשחקים רשמיים בהם כל סמכות קבלת ההחלטות, הובלת הכדור והנעת ההתקפה, היתה על קאמינגס והלפרין ולא על ביינום. כשקאמינגס והלפרין עושים את זה, המשחק נראה יותר טוב מאשר ביינום עושה את זה. הדברים שלך נכונים יותר, אולי, כל עוד ניקולה וויצ'יץ' משחק, אבל כרגע הוא פצוע, לא הזכרת אותו ואני מניח שלא התכוונת לזה.

וקח בחשבון, אם וכאשר בורשטיין יחזור (קראתי שקצב ההחלמה שלו מהיר משציפו), סביר שנראה יכולת קבלת החלטות טובה יותר אצל הגארדים מאשר כרגע.

שלומות ונצורות

קודם כל, אין לי מושג אם אוויל זה עם שני וו'ים או לא, אני בטוח שאתה מבין. קצת צורם לי לאחרונה הקרקס מסביב למיודענו סוס היאור, אני דווקא חושב שהוא מתאמץ מאד, מנסה ומשתדל, ויש כאן שילוב בין 2 גורמים:

הבן אדם פשוט סוס יאור, אתה בעצמך קראת לו ככה, וצופים יקרים מסכימים עם הקביעה אז למה לקרוא לו עצלן?הוא לא מתעצל, באמת שלא. הוא לא יכול. במשחק נגד מלאגה , היחיד שעוד היה באזור כשכל מיני עוכרי ישראל יידו שלשות היה הוא, אבל עם גוף כזה גם כספי לא יכול היה להושיע. האשם הוא קטש, ששולח אותו לרדוף אחרי גארדים בחילוף אוטומטי אווילי לחלוטין.

אני גם חושב שהבן אדם לא מקבל קצה קוצו של ריספקט מהשופטים. בהתקפה מייחסים לו ניסיון לרצח על כל שחקן שנופל בסביבתו. מה לעשות שהבן אדם חזק? וממה שאני ראיתי בכל אופן, הבן אדם קיבל פשוט מכות בחלק מההתקפות ללא תגובה הולמת של עוכרי המשרוקית. אני דווקא נדהמתי מהאיפוק המרשים שלו.

עם זאת, יש כאן גם מילת גנאי לוונטיגו, כיוון שההליכה לביינום נובעת בין היתר מפאסיביות שלו. ואחרון חביב הכותש. פשוט מאכזב. אני מניח שבאמת מוקדם מדי בשבילו. הוא יהיה גדול, אבל הוא צריך קודם להצמיח שיניים.

שלומי

תודה רבה לך. ולך - התודה. דומה כי אמרת הכל, וכל מה שאמרת ואף רצית לומר - אמרת. תודה שלא ציפית לתגובה כזו, אבל אחרי 2000 מלה גם אני מתחיל להישבר.

שלומות ונצורות,

שאלה בנוגע לשמו של חביב הסיפרה יובל נעימי בעקבות המשחק הערב בו ביטאו את שמו של יובל עם צירה על ה"נון". אם כן, האם זה נעימי עם צירה על הנון, או שמא זה עם פתח מלשון "נעים"?

שמיל

ענק אתה, החתול שמיל. ענק וגם מפציץ מיילים נאים כרפאל סדרתי. אין לי מושג, באמת שלא. צריך לשאול את אבשלום קור, שירים איזה טלפון להנהלת של אשקלון או, בעצם, לשחקן עצמו. עדיף. חוץ מזה, מאיפה שהבאת שנעימי הוא חביב הסיפרה. הוא צריך לקרוע בערך עוד 20 זוגות נעליים עד שיוכל אפילו להגיש מועמדות, מה קרה לך.

שלום,

רוז'ה-מה-רוז'ה. האמת, יצא לנו מהאף. זה כמו לצפות במשחקי הליגה הישראלית בכדורסל, שם האלופה ידועה עוד לפני שמתחילה העונה – ולחמישים שנים הבאות. מה כל-כך מעניין במשחקים שלו, מה כל-כך מרגש?

וזה לא שכמו מכבי, פה ושם ישנם עוד משחקים מעניינים בזירה האירופית. פה הוא מתעלל בתותחי העל אחד אחד כאילו הם קונוסים. לא מרגש בעליל. אותי מרגשים משחקים כמו ראפטר נגד איווניסביץ' בגמר ווימבלדון, או דודי סלע נגד גונזאלס (באלף אלפי הבדלים). לא משחק המכונה נגד קונוס א'/ב'. צר לי.

משה

לקחת קשה, הא? יש כמה וכמה יריבים שהם לגמרי לא קונוסים. צריך לראות כדי להאמין. בלי קשר לתגובה שלך פרסמתי כאן אייטמון שמסביר את הסיבות להערכה הגדולה שיש לי כלפי הספורטאי הזה. לפחות את חלקן. המעוניינים מזומנים לשזוף. ומשה, תודה שנתת לי הזדמנות לשים כאן עוד צילום של רוז'ה-שלנו. סמיילי.

שלומות, נצורות, ברכות, ושאר ירקות.

קראתי את המייל ששלח לך עומר (פורסם במהדורת השאלות-תשובות הקודמת), בנוגע לשחקנים המסיימים פעולה בשתי הידיים, ומיד חשבתי על לא אחר מאשר קרלוס בוזר רב הפעלים וגדול המימדים. האיש, למיטב ידיעתי, ימני. הוא קולע בימינו. אבל סביב הסל הוא משתמש לא אחת בשמאלו, ועושה זאת במידה גבוהה של מיומנות. הנה שני סרטונים, אני בטוח שעומר יוכל, אם ירצה, למצוא עוד.

בינתיים, הנה שניים:

כאן.

וגם כאן.

גל

תודה, איש יקר ואכפתי, ולא פחות מזה – אכפתי ויקר.

שלום,

בהמשך לאזכור לגבי שחר אמון במהדורה הקודמת, אמנם הייתי בן תשחורת בזמנו אבל אני זוכר את שחר כשחקן קצה הספסל בהפועל חולון בעונה בה היא נלחמה כנגד הירידה (אותה עונה בה קורי וויליאמס איבד את ראייתו, בעקבות אצבע לא מכוונת ששלח לעברו דריק גרווין).

בכל מקרה אני זוכר את המשחק האחרון (אני חושב) של העונה, ובו הפועל חולון הייתה חייבת ניצחון נגד רעננה של שטיינהאור, פלג, בן דוד ואחרים (אולי גם פול תומפסון ובריסקר). באותו יום או יום לפני נפטר אביו של שחר אמון, אך הוא בחר בכל זאת להתייצב במשחק - שוב, למרות שלא היה שחקן רוטציה בצורה סדירה - ובסיומו אף זכה להשתתף לתשואות הקהל, ולא רק זאת אלא דפק דאנק מרהיב בהעבירו את הכדור מתחת לרגלו (דומה עד מאוד לדאנק של וינס קארטר בתחרות ההטבעות המפורסמת ההיא).

מתן

שמע, בהנחה שהדברים נכונים לגמרי וזכרונך אינו בוגדני יתר על המידה, באמת שהרחבת את השכלתי. לא ידעתי ולא זכור לי הסיפור. אבל רבאק, דאנק עם העברת הכדור מתחת לרגל? באמת? ואללה. אהה, ותודה גם לך שנתת לי צ'אנס לשים כאן צילום של גרווין, חביב הסיפרה.

ועד כאן להפעם מהדורת שאלות-תשובות נרחבת ביותר.

בוקר צח, צהריים זכים וערב נינוח במיוחד.