קצת באיחור אבל עדיין בתוקף, אני גאה לבשר לאוהדי הפועל ירושלים, שלא כל כך מבסוטים ממה שקורה בקבוצה שלהם לאחרונה, יש להניח, שבין כל הפסדי החוץ בגביע יול"ב, קשיי ההתאקלמות של רוברסון וסלוטר והמשבר הגדול שעובר על ארז מרקוביץ', יש גם משהו נאה כרפאל לקרוא עליו.

רבותיי וגבירותיי המלח(א)ים והמלח(א)יות בעיר שאין בה ים, יש לכם בקבוצה שחקן שהוא טופ-15 בתולדות הפועל ירושלים במפעלים האירופיים. ואללה. אמנם כבר מזמן התפוגגו גדולי האומה הירושלמית בחסות העלטה, ובהם שמות מעוררי נוסטלגיה כמו קני וויליאמס, בילי תומפסון, עדי גורדון, דורון שפע, אייץ' וולדמן, ראדיסב צ'ורצ'יץ', וויל סולומון ואחרים, אבל יש תחליף. אחד שכדאי לעקוב אחריו במעלה המדרגות של רשימת קלעי כל הזמנים של ירושלים באירופה.

קוראים לו טימי באוורס. 23 נקודות שלו נגד שטרסבורג השבוע הקפיצו אותו במכה אחת מעל דן בינגנהיימר חסר התקדים, דורון שפר, עדי גורדון וטונג'י אוואג'ובי, והניחו את שמו על במקום ה-14 בעונתו השנייה בקבוצה.

שהרי ההיסטוריה של ירושלים קצרה יחסית, ושחקן טוב יכול להגיע בתוך שנתיים גם לעשירייה הראשונה. ובכל זאת, הישג נאה כרפאל לטימי באוורס שבא לכאן בקטן, חתם בגבעת שמואל, ועכשיו מסתובב עם החולצה האדומה בכל אירופה ורוכש לו מעריצים.

באוורס רחוק 53 נקודות בלבד ממשה מזרחי, שמדורג עשירי. בהנחה שהוא חי ובועט ובריא, יש לו עוד ארבעה משחקים לשחק בשלב הבתים, ואיזו שאלה - בטח שיש מצב שהוא עושה את זה גם אם ירושלים לא תעלה לשלב הבא.

הממוצע שלו כרגע הוא 16.2 נקודות למשחק. 13.3 למשחק בארבעה המשחקים הבאים ישימו אותו במקום העשירי. נעקוב בדריכות ונדווח. הכל נראה יפה וחייכני יותר אם מתעסקים בטופ 20, טופ 15 או טופ 10, מאשר בשחקנים כמו מרקוס סלוטר ואנתוני רוברסון, שמככבים כרגע בתחתית הרשימה ליד שמות נשכחים במיוחד כמו אורי יצחקי או אריק וושינגטון.

ועוד לפני שינשל וידיח ויעיף וידחק ויבעט את משה מזרחי מהמקום העשירי, באוורס יעבור גם, בקצב שלו, את דימיטריוס אלכסנדר, הוראס ג'נקינס ומוטי דניאל. כאמור, סטטל'ה ידווח ברינה ובדיצה על אודות המרוץ של באוורס לעשירייה. ועוד מלה אחרונה בענייני טופ כזה וטופ אחר: הכי קרוב להיכנס לטופ 20 הוא דרור חג'ג', אבל חסרות לו 80 נקודות ואני לא רואה את זה קורה במהלך העונה הזו.

בעונה הבאה? האל הוא לא רק טוב, אלא גם גדול. מי יודע מה מי מו. אל תפסלו מצב שלפיו הוא יהיה במכבי ת"א, כאחת מהפקות הלקחים של שמעל'ה מזרחי והחברים שם לגבי כל מה שקורה בעמדת הרכז העונה ובזו שלפניה.

הזכרתי קודם את מרקוביץ'. איכשהו, אף אחד לא מדבר עליו, כאילו התרגלו למצב שהוא לא תורם כלום. אולי המקומונים בירושלים עוד עושים חשבון לעניין הזה, אבל לא יוצא לי לראות אותם יען כי איש מישור אני. מישור החוף.

כך או אחרת, אחרת או כך, אני מנסה להיזכר איזו סטטל'ה העמיד מרקוביץ' בנבחרת במהלך הקיץ האחרון וגם שם, נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, הוא כמעט שלא שיחק. היתה שם גם איזו פציעה במהלך המשחקים, שבגללה חזר הביתה והנבחרת נשארה עם שחקן אחד פחות. אבל בגדול, מה העניין פה? שמא הוציאו עליו המאמנים חוזה, או אולי כיסתה אותו העלטה ומיד חטפה אותו האדמה, בלעה ולא נודע כי בא אל קירבה?

33 דקות בסך הכל בחמישה משחקים. מתוכן, ב-23 הדקות האחרונות לא קלע בכלל. המדד הממוצע שלו שלילי, ויש לו רק 4 נקודות. לא בממוצע, בסך הכל זה אירופה. ובליגה? 10 דקות למשחק, 1.2 נקודות בממוצע, מדד משוקלל של 1.2 למשחק.
משבר גדול מאוד. לא יודע איזה סוג של משבר זה, אבל זה משבר-משבר. סוכנו של מרקוביץ', מוטב שיתחיל לחשוב איפה הוא משבץ אותו בעונה הבאה, כי בירושלים – קפטן-מה-קפטן – הוא לא ימשיך בוודאות. עלי.