איזה ימים עוברים עלינו, אה? יא אולוהים! כדורסל בכל פינה, גביע, שערוריות שיפוט, יורוליג, יול"ב, רואה החשבון ד. שמיר, סוכן הנדל"ן ג'יי ארנולד, חג'ג' וסימונס מחריבים רצף עונשין מדהים באותו ערב, ג'מצ'י נעלב, שמעון מתגונן, צביקה תוקף ועוד.

בתוך כל החגיגה, אני מנסה למצוא זמן של חשבון נפש ומחשבה קרה וצלולה לגבי מה שקרוי במקומותינו 'החוק הרוסי'. אין פתיחה טובה יותר ממילות השיר של אליל הזמר פוליקר: "יש דברים שרציתי לומר ואינם נענים לי, המילים שבחרתי אינן הטובות מכולן. עמוקים מן הים הסודות, שאינם מובנים לי, שאולי לא אבין, לא אבין לעולם".

החלטתי לחפור בנתונים ולבדוק את האמת מאחורי המספרים שמתייחסים לשחקנים הישראלים בליגת חרטאבונה שלנו. העיקרון המנחה בחוק הרוסי הוא להבטיח שבכל זמן נתון יהיו לפחות שני ישראלים על המגרש. זה, בעצם, גורם כאב ראש גדול למאמנים שעוסקים בחישובים של רוטציה, לא על-פי יכולת, אלא על-פי מיהו ישראלי. זה גורם להרכבים לא טובים, זה גורם לבעיות מיס-מץ' מול קבוצות שאתה, כמאמן, לא מסודר מולן עם ישראלים בעמדות המתאימות. בקיצור, יוצר מצב מלאכותי של חוסר ברירה. עד כאן העובדות היבשות.

מכאן אני עובר לנתונים סטטיסטיים ורק לאחר מכן נוכל לקבוע (אולי), אם זה טוב או אם זה רע, ואם יש דרך חזרה.

במשחק כדורסל כמות הדקות לשחקנים היא 200. הדקות שמובטחות לישראלים לפי החוק הרוסי היא לפחות 80 למשחק, לפי חישוב של שני ישראלים על המגרש בכל זמן נתון. המספרים מראים כי המאמנים הישראלים נוטים לתת יותר זמן משחק מהמתחייב בחוק לבחורינו הטובים. ממוצע זמן המגרש שרואים הישראלים בליגה הוא 99 דקות לערב. חלוקה כמעט שווה, או אפילו שווה, עם הזרים שנוחתים כאן השכם וערב.

ברם אולם, בעוד המקומיים משתווים לזרים בדקות, קולעים הזרים 63% מסך כל הנקודות במשחק. כמובן שהנתון הזה הוא סובייקטיבי לחלוטין, ולא ניתן לעשות ממוצע רב קבוצתי. המצב בקבוצות הוא לצערי הרבה יותר גרוע ממה שניתן לראות בטבלת הסטטיסטיקה הכללית.

קחו למשל את מחזיקת הגביע, הפועל ירושלים. הקבוצה קולעת 81 נקודות בממוצע למשחק, כשהישראלים קולעים 45 מתוכן. אכן כי כן, כמות נאה של 55% מסך הנקודות של הקבוצה, אבל ג'יימי ארנולד ה"ישראלי" קולע כ-19 נקודות בממוצע. אגב, ירושלים היא הקבוצה שבה הישראלים משחקים הכי הרבה , 136 דקות בערב, שהן 68% מזמן המשחק.

קבוצה נוספת שבה הישראלים נמצאים יותר מהזרים על המגרש היא גליל עליון. החלוקה שם היא 45%-55% לטובת יוגב אוחיון, גילי מוסינזון והחברים. אבל גם כאן 86 הנקודות לערב נחלקות 36%-64% לטובת הזרים וזה כשבגליל העליון הזרים הם לא מהמשובחים בליגה. זה אולי מסביר את מיקומה של הקבוצה הזו בטבלה.

במכבי ת"א המצב לא יותר טוב. היא קולעת הכי הרבה מכל קבוצות ליגת חרטאבונה, 93 נקודות למשחק (49 לזרים, 44 לישראלים), אבל בואו נבדוק את מצב ילידי הארץ במכבי, ללא שארפ ובלות'נטל. הלפרין והחבר'ה קולעים כ-27 נקודות למשחק, מה שמציב אותם על כ-30% מסך הנקודות.

בעפולה/ גלבוע, אם נקזז את חנן קולמן ו-10 הנקודות שלו בממוצע, נגיע ל-24 נקודות שקולעים ילידי הארץ בכל ערב נתון. חברי בעפולה-העיר, אריאל, אבא של גור פורת (שקולע 9 נקודות ב-25 דקות) היה תופר בזמנו 30 נקודות למשחק בלי למצמץ.

מצבה של חולון עגום עוד יותר. מתוך 82 הנקודות של הקבוצה, הישראלים תורמים 26, כולל כריס ווטסון עם 6 נקודות למשחק. מה שמותיר את הסברס עם 20 נקודות עלובות לערב. אגב, הדקות מתחלקות כמעט שווה, 103-97 לזרים.

אז על מי בעצם אנחנו עובדים? למה לשריין דקות לשחקנים ישראלים שלא מתאימים לרמות האלה? רבי פנחס הגרשוני אמר לפני מספר שנים, כי בליגה שלנו אין יותר מ-20 שחקנים ראויים. לצערי הרב, צדק הרב.

עוד נתונים מדאיגים:

ברוב הקבוצות הישראלים בקושי מגיעים ל-30 נקודות למשחק ביחד. רבותי, זה מספר שמיקי ודורון (לא חשוב ג'מצ'י או שפע) היו קולעים לבד כל ערב בזמנים של שיטפון זרים ומתאזרחים בליגה. אופיר פרחי מראשל"צ מפליא כל ערב עם 2 נקודות בלמעלה מ-17 דקות למשחק. בעונה שעברה הוא כיכב במגידו/יקנעם מהליגה השנייה. עם או בלי קשר, בראשון לציון יש את הישראלים החלשים ביותר, שתורמים הכי מעט לקבוצה ביחס לדקות המשחק.

אפשר עוד לחפור ולטחון את הנתונים עד דק, אבל מה שברור (לי לפחות) הוא, שיש פה אפליה מתקנת, שארגון השחקנים בראשותו של איש ההסתדרות, ניר אלון, דאג לה ובצדק מבחינתו ומבחינת השחקן הישראלי.

זה לא תורם כלום לרמה, זה כנראה לא תורם כלום להזדהות של הנוער/האוהדים עם הקבוצה (מספר זעום של אוהדים מגיע למגרשים). ובעצם, בשורה התחתונה, זה משדר לשחקן הישראלי הבינוני: "אל תתאמץ יותר מדי להשתפר, במילא מובטחות לך דקות משחק כל ערב בליגת העל".