אין בכדורסלע-האתר מנוע חיפוש (אולי עוד יהיה) וכיוון שכך, והיות שכך ובעקבות זאת ועל סמך הדברים, אני לא יכול לומר בוודאות אם כבר כיבדתי כאן את הצמד

softcell

ב'שיר אחד ליום' או לא.

אפשר אמנם לשבת על הלינק עצמו, ללכת אחורה ולבדוק אחד-אחד, אבל זו חתיכת עבודה שמתאימה אולי ליום חורפי ונעים הליכות ולא ליום קייצי, הביל ואוויל.

דבר אחד אני יודע: כשהיה הנשיא צעיר מאוד בימים, נער ממש, לא היה עבורו אליל מוזיקלי גדול יותר מאשר מארק אלמונד, החצי הווקאלי של הצמד ההוא שתורגם כאן כ'תא-רך'.

שם קסום-משהו. לא טבעי, לא ברור, לא מצטייר אל מול העיניים.

תא-רך?

איזה תא?

מה רך בו בדיוק?

ואיזה שם זה בכלל ללהקה?

ואם הייתי צריך לבחור באחד מהשירים של הצמד האנגלי ההוא שהיה בשיאו בראשית שנות השמונים, היו לי כל כך הרבה אופציות יותר טובות מאשר הקטע שאני עומד להציג כאן.

אלא שלצורך העניין – חזרתם של רביב לימונד ויניב גרין לארץ – יש רק שיר אחד שמתאים. מאוד מתאים. לפחות בשמו.

אלמונד והשותף שלו, דייויד בול, עיטרו את חדרו של הנשיא-הנער. פוסטר ענק ושחור משחור, עם כל מיני צמידים, איפור ושם המאפיינים של להקות הניו ווייב והסינתי-פופ או איך שקראו לזה, של אותם הזמנים.

לא היה אז קול מיוחד, ברור וצלול יותר מאשר זה של מארק אלמונד הנמוך, שלידו מרקיז גרין (1.65), הרכז של אוולינו בעונה שעברה שישחק בפנרבחצ'ה-אולקר בעונה הבאה, יכול להרגיש מאוד נוח.

היו סיפורים ואגדות ועלילות אמיתות על הנטיות המיניות שלו, על שימוש מאסיבי וקבוע בסמים. אלמונד הלך והצטייר כמו אותה אגדת מוסיקה, שספק אם תגיע לגיל 40 ותצטיין בסוף טראגי כלשהו לחייו, הקף את הפיתרון הנכון.

אבל הנה, הוא בן 51 בשבוע הבא, עדיין חי, עדיין פעיל, כותב לאחרים, מופיע עדיין בעצמו ופה ושם משמש כהופעת חימום ללהקות פעילות ומוכרות יותר, חמות יותר ממנו. יש לו גם הרבה חומרים עצמאיים כסולן, כולל מהימים בהם עשה הסבה היסטרית ועבר לשיר שנסונים של ז'ק ברל או קטעים בניחוח רוסי, מה אתם יודעים. היה לי לא קל בזמנו לקבל את אלמונד בראש האחר שלו ולעבור יחד איתו לסגנונות אחרים בתום הימים הסליזיים של תא-רך.

פחות אוהב אותו ככה, אבל הוא עדיין מארק אלמונד בכל אשר ילך. ואני איתו, יש לומר, אם כי באופן פחות עקבי. הלהט קצת שכך. אולי סתם התגברתי.

אני זוכר את the boy who came back

כתחילת המפנה. לא לגמרי סגור על זה, אבל נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שזה היה הקטע הראשון של אלמונד אחרי הפירוק של תא-רך. המוסיקה היתה שונה לגמרי, לקח לי המון זמן להתרגל לזה וחיפשתי בו שרידים של מאפייני הצמד ההוא. לא ממש מצאתי, לא מאוד מצאתי. היתה קצת אכזבה. עד היום השיר הזה זכור לי כרגע שבו תא-רך ירדה מגדולתה, נעלמה, התפוגגה. אבל זה היה המצב. והמצב- היה בדיוק כזה.

אז הכרחתי את עצמי לאהוב את השיר, איכשהו, אם כי אף פעם זה לא קרה באמת.

הנה, לכבוד לימונד וגרין, שחזרו עם חוזים משודרגים בדיוק למקום אותו עזבו לפני שנה ויצאו כל אחד למסעותיו, מי לצרפת ולה מאן ומי לרוסיה וסמארה, השיר של מארק אלמונד מ-1984.

'הנער שחזר' – קבלו אותו כאן.

וכדי להיזכר ב-softcell של אותם ימים, הנה גדול הקטעים שלהם מאז ומעולם.

Tainted love

לא חשבתם אחרת.

שלומות ונצורות בשלב זה.