מה עשינו מאפי בירנבוים, מה עשינו. כולל אני.

אליל כל התחלואים, מרפא כל המשוגעים. מארל וויליאמס, דרך ריצ'י דומאס וקני וויליאמס, ועד לי ניילון ואנדי איבי. ועכשיו זורקים עליו את רודני ווייט.

ואני אומר לכם בהערת אגב, שהכי תמוה היה טרנס מוריס, האיש שסירק את שיער ראשו הבקושי-קיים עם מברשת נעליים.

אבל זה לא קשור לבירנבוים כרגע.

מעניין מה חלקה של דבורה בעניין, אגב, אם הוא קיים. האם היא מייעצת לו, האם היא עוזרת לאפי להתקרב ללבותיהם של הזרים שלו. האם יש לה פתרונות קסם, או אולי רעיונות מיומנים ומיושמים שליקטה לאורך השנים מחברות טובות ובני משפחה? האם משהו מהרוך הנשי שמתערבב עם הנאיביות הרמת גנית של אפי
- זו בעצם התערובת שעושה את ההבדל ומיישרת את הזרים שאפי מאמן?

כך או אחרת, אחרת או כך, לבירנבוים יצא שם של רופא משפחה או פסיכולוג לפחות. אני לא זוכר מי היה המשוגע הראשון שלו, אבל אם זה ארל וויליאמס, אז בעצם מה הביג דיל? מה, ארל לא שיחק קודם לכן בקבוצות אחרות והיה מצוין? מה, הוא לא קפץ ליציע במדריד כששיחק במכבי ת"א, ועם זאת היה שותף לזכייה בגביע אירופה? זה אומר שגם מאמנים אחרים השתלטו עליו בדרכם-שלהם ובהצלחה, לא?

אבל נעזוב את זה. ולא נפקפק בכישוריו של אפרים.

ופשוט נכבד אותו בשיר. הוא, אגב, פחות מכבד אותנו בדיבור וזה לא נאה ולא יאה. מרגע שהתמנה למאמן מכבי ת"א הוא נאלם כמעט לחלוטין, בקושי משפט תשמעו ממנו. תראו מה שמכבי ת"א עושה לבן אדם. הוא חיכה כל כך הרבה זמן לג'וב הזה, וכל כך רוצה לצאת בסדר עם הממונים עליו, שקצת שכח אותנו בדרך.

אבל בסדר, אפי, בסדר. אתה לא תדבר ואנחנו נשיר לכבודך.

לכבודך ולכבוד הבחורים הפראיים שלך.

קבל נא, אפרים, את דוראן דוראן עם wild boys

ושלומות ונצורות בשלב זה.