שלום נשיא ומוצריו,

קשה להאשים את מיקי דורסמן שלא רוצה להשקיע עוד מכספו הפרטי בענף לא מכניס. תאמינו או לא, אבל להתפרקות הכמעט מוחלטת של הפועל חולון יש משמעות חמורה בהרבה מזו הפרקטית: תודעתית, ציבורית, מחשבתית. אם האלופה לא מסוגלת להעמיד קבוצה אחרי עונת שיא, מה אמורות השאר להרגיש? אם את מעט התקווה שנותרה לנו אנחנו לא יכולים לתלות במועדון שעל הנייר עשה את הקולות הכי רציניים, מה נשאר לנו בדיוק?

יוסף שחורשי

שלומות לך נתין יקר,

שחורשי? מה זה השם הזה, תגיד? שם נאה הינו, אם כי לא נתקלתי בכזה מעולם. בדוי אתה, או בשר ודם? לא נעסוק בזאת יתר על המידה אלא בדברים עתירי היגון.

ככה: קודם כל, ממש לפני מספר ימים התנוסס כאן אייטמון חולוני מדכא למדי, והנה אני מסדר אליו מיד לינק עבור מי שפספס.

שנית, אכן כי כן, היה אומר על זה ודאי ד. דבורין, העסק די מדכא. די מדכא. אני קורא על התאגדויות אוהדים, על ניסיונות להיאחז בזה, להיאחז בהוא, בקרנו של זה ובתרומתו של ההואא. וזה מסתכל.

אפילו אני, שאין לי דבר וחצי דבר עם חולון מלבד קרובי משפחה שטמונים בבית העלמין הגדול בעיר (ולהבדיל אלף הבדלות גם קרובי משפחה חיים ונושמים שמתגוררים בעיר), מרגיש צער. פשוט צער.

לכן, כשקראתי על החלטתו של כריס ווטסון להישאר בהפועל חולון על אף שהיו לו הצעות מקבוצות אחרות, אמרתי לעצמי: בואנ'ה, הכריס ווטסון הזה אליל. ואליל הוא כריס ווטסון.

ואני אוהב אותו. הוא שיחק אותה. והלוואי שאחרים היו הולכים בדרכו גם. עולם אידיאלי, יו נואו. מה, עוד לא קראתם את הלינק המצורף למעלה?

בכל רגע אמור גם מורן רוט לחתום איפשהו. הלוואי שיישאר בחולון. אבל אי-אפשר להבטיח שזה יקרה. אם יש הבדל בין ווטסון לאחרים שעזבו-פרחו זה הגיל. רוט, סימונס, טאקר, בראון, יזרעאלי וכל אלה, הם חבר'ה צעירים, מי יותר ומי פחות. ווטסון כבר קשיש-משהו, צריך להיות בן 33-34 להערכתי ומבלי לבדוק בכתובים. וכנראה שבהשוואה לשחקנים מבוגרים שמתקרבים אליו בגיל, כמו אריק קמבל ומאליק דיקסון, אין לו הצעות מכניסות מקבוצות זרות או שסתם לא בא לו יותר להיטלטל רחוק.

ווטסון ודאי אומר לעצמו: היה לי פה טוב, למה לזוז. טוב לי, את הכסף אני אקבל, אווירה ואוהדים יש פה. קבוצה קטנה שנלחמת זה בדיוק מה שאני מסוגל לתת. אני, להבדיל מטאקר, כבר לא אגיע לג'ירונה או קאזאן או לאיזו קבוצה ב-NBA.

והבעיה היא שמורן רוט לא ממש יכול להגיד לעצמו אותם דברים. הוא בקו העולה של הקריירה שלו, הגיל משחק לטובתו. אני גם די בטוח שרוט היה שמח להישאר בחולון להרבה מאוד עונות ולהיות, כמו שקראתי לו כאן, סוג של ישראל אלימלך עדכני עבור המועדון הזה. הרגש ניכר בו, ברוט. בדיבור, בתנועה, במשחק. לא מעט בזכותו ובשבילו אני רוצה שהפועל חולון תחזור איכשהו, בנס, בטעות, להיות קבוצה מובילה ודומיננטית כבר העונה. וכדי שזה יקרה, רוט צריך להישאר. הוא צריך להציב עובדות בשטח. נראה אם יהיו לו סבלנות ואומץ.

ובגדול, אני מסכים עם כל מלה שלך, מר שחורשי, על אף ששמך חשוד בעיניי לפחות כמו זריקת העונשין של ווטסון מהקו.

אני מבין ללבו של מיקי דורסמן, או לפחות חושב שאני מבין, אבל קצת כועס עליו אפילו שאין לי זכות ובטח לא סיבה. קיוויתי שינסה למצות את התהליך, אבל הוא קצת מיהר מדי, לטעמי. הרפה מהאחיזה מהר מדי, פשוט מהר מדי. זו התחושה, גם אם יכול להיות שאין לי מושג בכלל על מה אני מדבר, ומי שמני, ומעולם לא השקעתי דולר בקבוצה (את תגובתו של דורסמן לא ניתן היה להשיג, לכן אני מגיב במשוער במקומו למיני ההכפשות שהעליתי כאן).

קיץ אפל הינו, מר שחורשי. קיץ אפל ומדכא בכל הקשור להפועל חולון. ווטסון האיר טיפה את החדר. אולי רוט ידליק את האור לגמרי וייתן סימן לבאים אחריו. נמתין לו ונישא תפילה כדורסלנית באופייה, שכך יהיו הדברים.

שלומות ונצורות בשלב זה. והיידה רוט, מחכים להחלטה שלך.