בעודי יושב בצהרי היום לשכה הנשיאותית, עין לציון צופיה ועין שנייה למשחק בין לי נה לקאיה קאנפי בטורניר האולימפי, נזכרתי שנפל דבר אתמול.

קודם כל, נפל והלך לו המצבר, אבל מסתבר שיש הפתעות בחיים: במקום לשלם איזה 800 שקל או כמה שזה עולה, באה הצלה ברגע האחרון ותעודת האחריות כיסתה את הסיפור. יצאתי ממצברי שנפ עם נזק של 40 שקלים בלבד, כל הכבוד, רבותי, כל הכבוד. אחרי הציון לגנאי שחטפה פה חברת 'הוט' באחד האייטמונים האחרונים – לא נכחיש כי מצברי שנפ ראויים לקריאת היידה שנפ-שלנו, היידה, היידה, היידה!

וכעת הביואיק הנשיאותית שוב משייטת במלוא העוז.

אבל עוד דבר נפל: הטניס שלנו.

0 מ-4 לנציגינו בבייג'ניג, נתקשה להתעלם.

המפוארת, שכבר כמה וכמה (וכמה!) חודשים אינה כזו, הפסידה בשתי מערכות לזבונרבה (שזה אחלה שם בעיניי, מין זבת חוטם כזו ובו-בזמן גם זבת חלב ודבש).

אנדי רם ויוני ארליך הפסידו ללודרה וקלמון בשתי מערכות.

ציפי אובזילר סיימה את הסיפור בהפסד 2:1 נגד קוריטסבה מאוקראינה.

והשתיים שלנו, ציפק'ה ושחרק'ה, הפסידו גם בזוגות נגד צמד ארגנטינאיות או-מה.

ובזמן שנדאל-המנוול שועט ודוהר גם יחד אל מדליית הזהב בבייג'ינג, אלא אם כן רוז'ה-שלנו מתכוון לעשות משהו ולהתערב, חייבים לעצור לרגע ולבחון מה קורה פה? הכיצד צנחנו עד למימי השלולית? ומה עובר על המפוארת כבר חצי שנה בערך?

נראה כמו זמן לגלגל שיחה עם שלמה צורף, איש שהוא סוג של אליל בתחום ובעיקר אחד שמדבר בדרך כלל באופן חופשי ופתוח ומבלי מעצורים.

הנה הראיון איתו מתוך 'רק ספורט' ברדיו ללא הפסקה.

שלומות ונצורות בשלב זה.

אוי, לא, רק עכשיו שמתי לב שחיברו את הראיון עם צורף לשיחות קודמות בענייני האולימפיאדה (שייט, שחייה וכאלה), אבל אין אפשרות להפריד.

אוקיי, זה מה יש – מי שישרוד את כל הראיונות יגיע בסופו של דבר לצורף. הסבלנות משתלמת, אומרים האומרים.