משה שוורדי, נתין שחי את הכדורסל והכדורסל חי אותו, כבר הרביץ נוכחות באייטמון אחר שמופיע כאן היום. עכשיו יש לו הברקה ל'שיר אחד ביום' בכיכובו של מאמננו הלאומי, האיש שבואו נודה ונאמר את האמת: מה היינו עושים בלעדיו ועל מי היינו מדברים, שוב על הלפרין?

אין שובע ממאמננו הלאומי. וממאמננו הלאומי אין שובע. כבר עכשיו, בעיצומם של המשחקים, וגם אם נבחרת ישראל תגיע בסופו של עניין לאליפות אירופה 2009, כבר החלה הספירה לאחור, עושה רושם.

המועמד הבא? אפרים בירנבוים, כפי הנראה. סתם הערכה, כן? אלה הן שנותיו של האפרים כנראה, נתקשה מאוד להתעלם או להכחיש זאת.

ובינתיים, עד שיקרה מה שיקרה, שימו לב למילים של "במקום שבו אני עומד" – שירו של רמי קליינשטיין מ-1986. המלצה אישית של שוורדי.

והנה גם הקליפ, אם אתם רוצים לתופף על סירים, או סתם להניע ראש בתוך הכסא שפייייי קיבינימט, לא יצאתם ממנו כבר שעתיים.

כואבות לי העיניים
והגרון שלי יבש
אני לא יכול לראות דבר
מהמקום שבו אני עומד

ומישהו עולה למעלה
ומישהו אחר יורד
אבל אני לא רואה דבר
מהמקום שבו אני עומד
מהמקום שבו אני עומד

אני שולח יד לחושך
ולא תופס בה שום דבר
אני עומד כאן מאתמול
לא אעמוד פה גם מחר
ואני רוצה לצרוח
אבל הקול שלי כבר מת
ואף אחד אינו שומע
במקום שבו אני עומד
עומד, עומד

והגוף שלי צועק בי
והגרון שלי כואב
ומשהו רוצה ללכת
ומשהו בי מסרב

ואני רואה שם מים
ואני רואה שם אש
ואני רוצה לצעוק
אך הגרון שלי יבש
במקום שבו אני עומד

אכן כי כן, היה אומר על זה ודאי ד. דבורין, השיר יושב בול על הסיטואציה.