אחד הסיפורים שלא טופל דיו סביב נבחרת ישראל הוא שובו לקווים של יורם חרוש. בשנים האחרונות הוא כולו בתוך עניין הנבחרות הצעירות, אבל לא שימש כמאמן בפועל ומכדורסל ברמת הקבוצות בכל התנתק.
חרוש צורף לצוות של מאמננו הלאומי ורוני בוסאני והיווה עוזר מאמן נוסף. עם חלק גדול מהשחקנים בנבחרת ישראל הוא עבד בזמנו כמאמן נבחרת העתודה. היה לו כיף גדול הוא אומר ומסביר את הגישה שלו ומדוע הוא מעדיף לעבוד במסגרת איגוד הכדורסל ולא בליגת העל, הידועה כאן בכדורסלע-האתר גם כליגת קזינו.
אני מנצל את השיחה גם כדי לתהות על השילוב שלו עם מאמננו הלאומי. על פניו, מאוד מוזר. שרף הוא אש להבות וגיצים, חרוש רגוע ושקול ברמות שקשה להאמין. הם חברים כבר הרבה מאוד שנים, עבדו יחד עוד בנבחרת הנוער אי-אז בתחילת התשעים וחרוש גם שימש כעוזרו של שרף במכבי ת"א בעונה בה שיחקו בה הבולדוג והפנתר הוורוד.
הוא מדבר על האש ששרף מושך אליו, וגם על הדברים החיוביים. "אני חושב שאני נותן הרבה איזונים לצביקה", הוא אומר, ומוסיף פרטים על דרך העבודה המשולשת. "אנחנו שונים. לא הייתי קם באמצע ראיון כמו צביקה, אבל זה היופי בחיבור הזה".
כולם מכירים את החברות ואם אגיד דברים טובים יגידו שאני מתלקק. יש לו את האופי שלו והוא מושך אש, הוא יודע להגן על עצמו נהדר כשצריך לעשות את זה. בסופו של דבר הנבחרת הגיעה לגמר אליפות אירופה ואחרי ההשתתפות בטורניר המדוכאים עלי אדמות, טוב שעלינו ישירות הפעם".
עם אלי סהר, עורך הספורט של "ישראל היום", אני מדבר על המשחק בין מכבי ת"א לפנתינאייקוס. הוא מתאר את השניות האחרונות במשחק, מדבר על קרלוס ארויו, דריק שארפ, טריי סימונס, ג'ייסון וויליאמס ונוגע גם בדרכים להנציח את זכרו של רלף קליין ובראיון של מאמננו הלאומי אצל גאולה אבן בערוץ הראשון, שעשה הרבה רעש והדים. בסך הכל, הוא אומר, "אוהדי מכבי ת"א יכולים להתעודד מהיכולת נגד פנתינאייקוס על אף ההפסד".
כאן זה יורם חרוש
וכאן זה אלי סהר
שלומות ונצורות בשלב זה
