סטטל'ה, כידוע, היא פינה עצלה. עם השנים עקפו בסיבוב מספר רב של נתינים צעירים את הנשיא המתבגר, במיוחד מאז הצטרפותם לעולם של האינטרנט והתוכנות הממוחשבות למיניהן.

כל אותם ימי שישי בהם הקפיד הנשיא הצעיר לעדכן את מחברתו אחרי כל מחזור יורוליג, מתוך מטרה להביא לעולם את הפינות המיתולוגיות של אמצע שנות התשעים בעיתון יום ראשון ("מה תגידו", "מבזק אירופי"), כבר מנוצלים מזמן לשינה מופלאה וערבה בדרך כלל (כל עוד תומרינגו סטאר מרשה זאת).

והנה, ועל אף הדברים, בשעה שהצעירים עושים לעצמם חיים קלים עם כל מיני תוכנות משוכללות, הפתיע נשיא הסיפרה את עצמו והשקיע באופן נדיר ביחס לגילו, חשקיו, מרצו ומעמדו כמעט שעה שלמה לעבודת עיניים מאומצת.

וכל זה כדי לפתור שאלה מסקרנת: האם המשחק של ליאור אליהו נגד ציבונה זאגרב, שזיכה אותו במדד סטטיסטי של 42 נקודות, הוא הטוב ביותר של שחקן במכבי ת"א בעשור הנוכחי? ואם לא, היכן הוא מדורג ברשימת ההופעות הטובות ביותר של שחקנים בודדים בקבוצה? והרי כבר קראנו שמדד 42 שהשיג אליהו הוא הגבוה ביותר, בינתיים, שנקבע העונה ביורוליג.

ובקיצור, אלה שאלות שפעם, בגיל 25, היה הרבה דרייב ואכפתיות לגשת אליהן. היום, 15 שנים מאוחר יותר, עם שלושה ילדים מסביב ואחוז הולך וגדל של שיער שיבה על הראש, הן עדיין מסקרנות אבל התשובה הכמעט-אוטומטית היא: אוקיי, באמת מעניין, אבל לא בבית ספרנו. שיעבדו עליהן צעירים בני יומא.

ישבתי כמו זב חוטם, ישבתי.

עברתי משחק אחר משחק ביורוליג מאז עונת 2001/02, עברתי.

והנה מה שקיבלתי.

רגע, שמעתי שאלה?

כן, שואלים אותי למה מעונת 2001/02 ולא מ-2000/01.

התשובה פשוטה: בעונה ההיא מכבי ת"א שיחקה בסופרוליג, ואני לא בטוח ששיטת חישוב המדד המשוקלל שהיתה נהוגה שם היא אותה שיטה שנהוגה ביורוליג. עוד הנחת יסוד שלי היא, שהיורוליג לא שינה מ-2001/02 ועד היום את שיטת חישוב המדד וההשוואה באמת יעילה.

וכדי לא למשוך אתכם יותר מדי, נרביץ רק זאת:

המשחק של אליהו הוא השמיני בתקופת הזמן שנבדקה, שבה קבע שחקן של מכבי ת"א מדד משוקלל של 40 נקודות ומעלה.

הנה כל האלילים ומשחקי השיא שלהם על פי סדר עולה:

אנתוני פארקר. עונת 2003/04. מדד 40 בניצחון 85:89 על סיינה באיטליה. 30 נקודות ב-37 דקות, 10 ריבאונדים, 6 סחיטות, 5 מ-5 לשתיים, 4 מ-5 לשלוש, 8 מ-9 מהעונשין. נאה עד מאוד.

אנתוני פארקר. עונת 2004/05. מדד 40 בניצחון על סיינה 84:85 בנוקיה-ההיכל. 22 נקודות, 11 ריבאונדים, 8 אסיסטים, 8 סחיטות. נאה כרפאל.

אנתוני פארקר. עונת 2004/05. מדד 40 בניצחון 86:90 על סיינה באיטליה. 28 נקודות ב-37 דקות, 9 ריבאונדים, 7 סחיטות, 8 מ-13 לשתיים, 6 מ-6 מהעונשין. נאה עד בלי די.

ניקולה וויצ'יץ'. עונת 2006/07. מדד 40 בהפסד חוץ לרומא לאחר הארכה 88:81. 33 נקודות ב-42 דקות, 8 ריבאונדים, 8 סחיטות, 7 אסיסטים, 9 מ-12 לשתיים. נאה עד אין קץ.

מייסיאו באסטון. עונת 2003/04. מדד 42 בניצחון חוץ על סקיפר בולוניה 104:111 אחרי הארכה (97:97). 19 נקודות, 18 ריבאונדים, 9 סחיטות, 7 חטיפות, 8 מ-11 לשתיים. נאה ביותר.

ליאור אליהו. עונת 2008/09. מדד 42 בניצחון 83:88 על ציבונה זאגרב. 24 נקודות, 17 ריבאונדים, 6 אסיסטים, 8 סחיטות, 10 מ-14 לשתיים. נאה להפליא.

ניקולה וויצ'יץ'. עונת 2006/07. מדד 46 בניצחון על לובליאנה 87:110. טריפל-דאבל שכלל 27 נקודות, 10 ריבאונדים ו-10 אסיסטים. 9 מ-14 מהשדה, 8 מ-8 מהעונשין וכל זה ב-26 דקות. פנטסטי כמה שזה נאה.

אנתוני פארקר. עונת 2004/05. מדד 47 בניצחון 80:85 על וילרבאן בצרפת. 33 נקודות ב-38 דקות, 5 ריבאונדים, 3 אסיסטים, 3 חטיפות, 2 גגות, 10 סחיטות, 13 מ-17 לשתיים, 7 מ-8 מהעונשין. ראש וראשון לנאים, נאה להדהים.

נותרו בחוץ מדדי ענק כמו 39 של פארקר בהפסד לאולימפיאקוס בטופ 16 בעונת 2005/06, או פעמיים 38 של וויצ'יץ' (נגד סיינה ב-2005 ואולימפיאקוס ב-2006) או 37 של שאראס במשחק של נס ז'לגיריס ב-2004, או וויצ'יץ' נגד מלאגה ב-2003. שלא לדבר על מדדים של 36 ו-35 שגם הם היו לא מעט. השיא של שחקן ישראלי במכבי בעשור הנוכחי, ככל ששמתי לב אם כי לא הרבצתי על זה דגש מיוחד, היה של יותם הלפרין – 34.

זהו. זו היתה סטטל'ה נמרצת ומאומצת. רק אל תבנו מעכשיו על קטעים כאלה לעיתים תכופות, כן?