שלום ערן,

לא ברור לי מדוע באייטמון "אלה הם חייו" (של מאמן), בו מקונן לעצמו מאמננו הלאומי "אלה הם חיי", לא שרבבת את שירו של בועז שרעבי "חייך וחיי":

"אלו הם ימיי - ואלו הם ימיך, אלה תפילותיי - ואלה תפילותיך...." - השיר קפץ לי אוטומטית לראש, משל היה כריס ווטסון על קו העונשין.

ובכלל, לא נהיר ולא בהיר לי מדוע השירים באייטמונים הם תמיד לועזיים. "מה עם מעט מוזיקה עברית, חבוב?" היה שואל על זה ודאי ש. אייזנברג, הידוע לשמצה.

רביב

אהלן רביב,

מייל נאה כרפאל הרבצת ועוד בענייני מוסיקה הקרובים כל כך לליבי, עד ששבים הם אלי אחת לכמה וכמה (וכמה!) לילות לפני השינה, כשאני עוסק בשאלה: האם נכון עשיתי אי-אז בימים כשפניתי לענייני ספורט, או שהייתי צריך לנסות את התחום המוסיקלי.

ככותב, ככותב.

שהרי כמוסיקאי לא היה לי מה לחפש, אם כי חוש תיפוף כמו שלי יש רק מעט, לפחות בין החובבים, וסיימתי בהצטיינות חוג לחלילית בבית הספר היסודי.

תרשה לי לנצל את ההזדמנות הזו כדי לענות על השאלה המאוד עניינית ומוצלחת שלך. קודם כל, לגבי בועז שרעבי, מה שקופץ לראש שלך לא בהכרח קופץ לראש שלי, כן?

חשבתי על כיוון אחד באותו אייטמון והלכתי על 'טוק-טוק' עם it's my life, ואתה חשבת על כיוון אחר. שניהם מתאימים, שניהם טובים.

קבל, כפיצוי על שמוחותינו לא עבדו על אותו תדר, לינק לשיר של בועז הגדול.

זה אחד. הלאה.

למה לא יותר שירים בעברית כאן ב'שיר אחד ביום'? לא יודע.

בעצם, יודע: לקח לי המון זמן לגלות (אלטעזעכן, מה לעשות) שביוטיוב יש גם שירים בעברית. תאר לך עד כמה גדולה היא בורותי. וגם כשכבר גיליתי את העניין לפני כמה וכמה (וכמה!) חודשים, זה עדיין לא נצרב סופית בתודעה. מבטיח, לעצמי וגם לך, להיות יותר עירני.

ובתור התחלה קבל נא שיר של תיסלם האהובה, זו שהיה לי הכבוד לקנות את התקליט הראשון שלה, 'רדיו חזק', שהיה גם התקליט הראשון שלי אי-פעם. כבוד גדול הינו. עד היום, מרחק כל כך הרבה שנים, אני מזמזם את המלים כאילו שמעתי את השירים האלה אתמול ולא בגיל 12 או 13. להערכתי, נחרש על הפטיפון הנשיאותי אי-אז בימים משהו כמו 2,447 פעמים.

והנה הסיבה לשמה התכנסנו הפעם: זהו שירו של רבי פנחס הגרשוני בסוף השבוע הזה, אחרי שחגג כהוגן את הניצחון הנאה כרפאל על אולימפיאקוס. ניצחון ששינה את מצב רוחו ואולי גם את הערכותיו המוקדמות לגבי סיכוייה של מכבי ת"א ללכת רחוק מאוד ביורוליג העונה.

'חושב רחוק כרגע' של יזהר אשדות ויאיר ניצני המופתיים. שיר חזק ביותר. כבר שעתיים שאני שר אותו מעל הכסא הנשיאותי והלשכה הנשיאותית כולה, יש לומר, כולל עובדי המנהלה, ספקים ונותני שירות, על הרגליים. מומלץ להצטרף לקצב הסוער.

ובלי קשר, סתם כי הגעתי אליו במקרה וכי הוא שיר ישראלי ואני חזק פה בקטע של לפצות אותך, הנה גם מיסטר הארי עם 'אל תשכחי אותנו', מהנאים שבשירים, לא נכחיש זאת. סיפור של כמעט 30 שנה כבר, יאאאא אולוהיים, לא להאמין.

שלומות ונצורות בשלב זה.