יום אחד קם שחקן, פורש ונעשה מאמן. זה קרה גם לי, אם כי במרווחי זמן סבירים ולא ברמות הכי גבוהות. קודם באימון בית ספר לכדורסל באבן יהודה, אחר כך בקבוצת ילדים במכבי רעננה ובבוגרים של אור יהודה ועכשיו בקבוצות הנשים והנערות של הפועל פ"ת.

ישנם שחקנים שהמעבר מבחינתם הוא מיידי והם נשארים בסביבת העבודה המוכרת שלהם. אורן אהרוני ודרור כהן, למשל, או גיא גודס שפרש בראשון לציון ומונה מיד לאחר מכן לעוזר מאמן ולא הרבה אחר כך גם למאמן.

אוקיי, אז מגיע שחקן, הופך למאמן ועכשיו הוא צריך תרגילים. מה עושים? מאיפה משיגים?

אצלי, למשל, בקבוצה הנוכחית, יש ארבעה תרגילים נגד אישית, שאחד מהם תכננתי, ועוד שלושה נגד איזורית. ישנו גם תרגיל אאוט אחד שהמצאתי, אבל הרוב המכריע של התרגילים מתבסס על מה שלמדתי כשחקן, או מה שאני קולט אצל קבוצות אחרות בשידורי משחקים בטלוויזיה, בין השאר, ועושה בהם שינויים קלים.

אין בושה בלקחת תרגילים קיימים ממאמנים אחרים, העניין הוא היכולת להתאים אותם לחומר השחקנים שעומד לרשותך. לי, למשל, אין כרגע בקבוצה תרגיל לשחקנית על הלואו-פוסט, פשוט כי אין לי אף שחקנית לואו-פוסט בסגל.

יש תרגיל שלקחתי מהתקופה היפה של מכבי ת"א עם שאראס ופארקר, ויש תרגיל יפה שמכבי שיחקה בתקופה של ספאחיה. עם שינויים קלים פה ושם על פי התכונות של השחקניות שבקבוצה שלי, התרגילים האלה מצליחים לא רע. פה ושם אני לוקח תנועות קצרות, פשוטות, שמצאו חן בעיניי וקלטתי אותן במשחקי NBA, שיוצא לי לראות.

אין פה סוד. את התקפת המעבר של מכבי ת"א, עם הנעת הכדור דרך ההיי-פוסט לפינה ובסוף מהלך הפיקנ'רול, כל הליגה יודעת ומשחקת. פיני גרשון עשה את זה המון ובשנים הבאות העתיקו את המהלך הזה לא רק מאמנים בארץ אלא גם באירופה. אפילו בליגה למקומות עבודה, שגם שם בעווני יש לי חלק עם חברת החשמל, נתקלתי באחת הקבוצות עושה את התקפת המעבר הזו אחד לאחד.

אלמנט שאני זוכר מימי בהפועל גליל עליון הוא תרגול התרגילים אצל דייויד בלאט. הוא התעקש על כך שכל שחקן יידע את התרגיל מכל אחת מחמש העמדות. רצה שרכז יידע לשחק אותו גם מהעמדה של סנטר, ופורוורד יוכל לדקלם אותו בעל פה גם מעמדת גארד. לכאורה, זה יותר קשה ומסובך, כי הרי גם ככה ישנם תמיד שחקנים שקולטים את התרגילים יותר לאט מאשר אחרים, אבל בדרך הזו, בסופו של דבר, קבוצה יודעת להביא את עצמה לידי ביטוי טוב יותר במקרה שדברים נתקעים בזמן אמת.

שיחקתי בגליל בתפקידים 1, 2, ו-3. גור שלף שיחק הכל חוץ מסנטר. כחימום לאימון, ביצענו את התרגילים האלה הלוך-חזור במגרש, חמש על אפס, משהו כמו רבע שעה או עשרים דקות, כשהשחקנים מחליפים עמדות אחת לכמה דקות. ברגע שהשחקנים יודעים לתפקד ביותר עמדות למאמן קל יותר, כי הוא יכול לתמרן בין השחקנים כמו בפאזל כשכל חלק מתאים לאחר.

בחמש על אפס הכל זורם חלק בדרך כלל, והשאלה היא מה קורה כשקבוצות לומדות לפענח את התרגילים שלך ומגיבות בהתאם. במצב הזה מאמן בוחר בדרך כלל להוסיף עוד אלמנט, עוד אופציה, ולא לוותר על התרגיל כולו. מעבר לזה, מאוד חשוב שיהיו בקבוצה שחקנים יצירתיים, או כאלה עם יכולות טובות של אחד על אחד. שחקנים שיכולים להבין תוך כדי תנועה שהעסק עומד להיתקע, ויודעים לפתור בעיות באלתור. אם ישנם כאלה, מאמן לא חייב לשנות הרבה והם כבר ימצאו את הדרך לאסיסט או לסל. אם לא – זה סיפור אחר ואז המאמן צריך לחפות על הבעיה על ידי תנועה קבוצתית יותר ארוכה.

אגב, בעניין שחקנים שמתבלבלים, לפעמים לא פשוט לקלוט תרגיל חדש. צריך הרבה תרגול כדי להגיע לרמה מספקת של הביצוע הנדרש. לפעמים מצחיק לראות איך קבוצה מצליחה להשתלט על תרגיל ולבצע אותו כמו שצריך, אבל מספיק שבפעם הבאה המאמן יבקש מהרכז לפתוח אותו במסירה שמאלה במקום ימינה, כדי לראות איך בבת אחת כמעט כולם מתבלבלים והעסק נתקע.

מתקופותיי כשחקן אצל מאמנים מנוסים אני זוכר, למשל, את העבודה אצל אפי בירנבוים במ.כ חיפה. שיחקו בקבוצה אז איוון קראסיץ', מרקו בוליץ' וקורי גיינס, ופחות או יותר בזמן הזה עברו משעון 30 שניות ל-24 שניות. לאפי יש תרגיל שבו גארד עובר על חסימות של שני גבוהים למטה ומשתחרר לקליעה. לדעתי, הוא הולך איתו כל השנים ואפילו לא שינה את השם. קוראים לו 4 והוא הפעיל אותו גם עבור מרקוס בראון בתחילת העונה במכבי ת"א. היה לי ויכוח איתו פעם, כשהצעתי לו לעשות תנועה יותר ארוכה, כדי שיותר שחקנים יגעו בכדור, ירגישו שייכים והמשחק הקבוצתי יהיה שלם יותר וצפוי פחות. הוא לא הסכים ובחסות החידוש של שעון ה-24 רצה תנועות מהירות.

מימי חנוך מינץ בגבת אני זוכר איך נהג לתרגל התקפה מסודרת, והתעקש שכל אחד יעשה בדיוק-בדיוק מה שצריך, ויגיע בדיוק לנקודות שהוא רצה. אם לא זזת או לא מסרת בדיוק לאותה נקודה, ופספסת בחצי מטר, הוא ביקש לתרגל מחדש, התעקש ולא היה מבסוט. הוא מאוד פדנט וזה היה קצת קשה. תארו לכם שחקן כמו דריק גרווין, שיכול לעשות סל מכל מצב גם מתוך שינה, צריך לעבור אימונים כאלה. הוא בטח השתגע לעמוד שם ולתרגל שוב ושוב ושוב ולהרגיש כמו נער בן 15.

נכון להיום, בעבודה שלי עם בנות ונשים, אני מזהה בינתיים קטעים של משמעת. הבנות יותר ממושמעות מבנים, מעדיפות שהמאמן ייתן הנחיות והוראות ורוב הזמן הן יעשו מה שכתוב על הלוח. זה נובע, כנראה, מכך שהיכולת האישית שלהן ביצירת מהלכים ומבצעים אישיים יותר נמוכה.

זה היה פרק א' בסדרה שיבוא לה המשך, אבל רק האל הטוב יודע מתי.

gilse@inter.net.il