הגיע הזמן להרביץ פה איזה שיר, יען כי עברו יותר מדי ימים בלי אחד כזה. ובדמיוני התמים, עת הקמתי את כדורסלע-האתר יש מאין, חשבתי שאוכל להציג שיר אחד מדי יום כמו שעון מדויק ובלי תירוצים של עייפות, חוסר זמן, שחיקה או סתם עומס באירועי כדורסל שמונעים מהשירים – אפילו מהם, תארו לכם – לקבל במה בעמוד הראשי.

ראיתי אתמול את קבוצתי האהודה-סורט-אוף, בני השרון, וראיתי במוצאי שבת את קבוצתי האהודה-סורט-אוף האחרת, עירוני אשקלון. שתיהן הפסידו.

בני השרון בתבוסה, אשקלון בקטנה. וכרגיל, היה בזה משום שברון הלב.

בני השרון – כי הפוטנציאל הגדול לא מצליח להתממש בעקביות.

אשקלון, כי מדובר כבר בהפסד שביעי משמונה האחרונים, כי מדברים שם על שחרור סטיב ברט ג'וניור או טריי קלי, וכי שוב נוחתות שם רקטות.

בלאגן.

וכואב הלב לראות את ארז כץ אדום מבושה ומבוכה.

וכואב הלב לראות את עדי אזולאי מחפש פתרונות וקצת מזל בסיום, ולא מצליח.

מכאן ועד בוני טיילר המעבר הוא חד, קצר ומיידי. הזמרת הצרודה ההיא, שחלקכם ודאי מכיר וזוכר מלהיטים גדולים ששחררה לעולם.

אבל אני אלך דווקא על שיר קטן, אינטימי, אם כי שיר ענק שהצליח מאוד בפני עצמו. עליתי עליו לאחרונה באחת הקלטות מהימים הרחוקים ההם, שאני משמיע לעצמי בביואיק הנשיאותית בעודי משייט ברחובות רמת גן-העיר לצרכי סידורונים כאלה ואחרים.

קלטת מהימים ההם, כאמור, עת שרצתי בתקליטייה של גל"צ בכל זמן פנוי והקלטתי בטייפ הצבאי שהיה שם כל מיני שירים שידעתי שפעם ארצה לשמוע, וכבר יהיה מאוד קשה להשיג.

בוני טיילר הינה.

עם it's a heartache

הוא ולא אחר.

מוקדש לכל שבורי הלב, שבורי המוראל, שבורי הזובון למיניהם.

יהיה טוב יום אחד. מומלץ מוקדם מאשר מאוחר.