והנה עוד קצת שאריות חמות וטריות עדיין מהמשחק בין מכבי ת"א להפועל ירושלים.

קראתי ידיעה לגבי אחוזי הרייטינג של תוכניות הטלוויזיה ביום חמישי האחרון, ועל כך שהמשחק בין ברצלונה למכבי ת"א דורג רביעי בטבלת התוכניות הנצפות ביותר. רביעי בלבד, יו נואו, על פי הטונים שליוו את של הכתבה.

לא מפתיע. ספק אם יש בזה משהו מעניין, או שונה או חדש. המשחקים של מכבי ת"א בגביע אירופה עדיין מאוד פופולאריים, אבל כבר מזמן לא מה שהיו לפני שלושים שנה.

ובכל זאת: "המרוץ למיליון" תפס את המקום הראשון עם 26 אחוזים.

אחר כך חדשות ערוץ 2, עם 22 אחוזים וצ'ופצ'יק.

שלישי "קצרים", יו נואו.

ורביעי הכדורסל עם 13.3 אחוזים.

ואני אומר: רואים שלאנשים פה אין מושג מינימאלי, כי אם היה להם כולם היו יושבים מול ערוץ 3, שם משודרים מדי חמישי ב-22.00 עלילותיו של ג'ק באוור המופתי בסדרה האגדית "24" – היחידה שמצליחה להשאיר אותי מרותק באמת לשלושת רבעי שעה מבלי לקום מהכורסה. אם כי, יש לומר, אני עושה את זה בשידור החוזר בהמשך הערב, יען כי בסביבות 22.00 מכבי עדיין תופסים את המסך, המנוולים.

מה עוד חדש?

שמעתי את גיא גודס, חביב הסיפרה מזה עידן ועידנים, אומר בחצי פה אחרי ההפסד למכבי ת"א שבדיעבד יכול להיות שהוא עשה טעות במשחק הראשון במלחה, כשירושלים כבר הובילה ב-30 הפרש. גודס סיפר שמתן חרוש אמר לו שלא להכניס את המחליפים, כי ההפרש יירד, ושצריך לשמור על הפרש הכי גבוה שאפשר. לא שמעתי לו, אמר גודס אתמול.

אמנם אי-אפשר לדעת איך היו דברים מתפתחים. יכול להיות שירושלים היתה מנצחת במשחק הראשון ב-24 הפרש, ואז כל הפוקוס של מכבי ת"א בגומלין היה ממוקד לכיוון ניצחון ב-25 הפרש והיא משיגה גם את היעד הזה. ובכל זאת, מאחר שבסופו של דבר ירושלים ניצחה ב-14 ומכבי ת"א ב-16 והיא שוב ראשונה בטבלה – גודס בהחלט יכול להרגיש קצת פספוס בעניין הזה.

הלאה, עוד עניין.

לא יודע עד כמה זה אמיתי או לא, אבל קיבלתי רושם שחלק משחקני ירושלים מכבדים את קרלוס ארויו קצת יותר מדי. כמובן שאני בעד מאבק ספורטיבי הוגן בלה-בלה-טרללה, אבל נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שקצת יותר קשיחות ופרצופים מנוכרים כמו שיריב עיקש ומר אמור להציג, היו עושים את העבודה יותר טוב מאשר ללטף לו את הקרחת בכל פעם שהוא נופל על התחת.

אכן כי כן, ככה הרגשתי: כמעט בכל פעם שהשני מיליון דולר וחצי נופל על הרצפה ניגש אליו איזה ווטסון או ששון או סניד, עוזר לו לקום ומצ'פח לו את הקרחת בדאגה. זה יפה, זה נאה, זה מכובד, אבל ארויו-יו-יו הוא לא זקן בן 82 שצריך לעזור לו לעבור את הכביש, כן?

מה זה צריך להיות?

קרלוס ארויו הוא אויב, אויב אכזר. הוא לא יעשה לכם חשבון לשום דבר, יקלע לכם שלשה על הפרצוף בכל הזדמנות שתהיה לו. יגביה לקטנה לד'אור פישר בכל התקפה שנייה אם רק יהיה לו צ'אנס. מה אתם מלטפים לו את הקרחת, מה? הוא חבר שלכם פתאום? תהיו חברים אחרי המשחק, ובזמן המשחק תנשכו אותו. נפל על התחת? שירימו אותו שחקני מכבי ת"א ולא אתם.

בחו"כ, ממש בחו"כ על הספורטיביות-יתר הזו. שמישהו יספר לחבר'ה של ירושלים, מה זה מכבי ת"א נגד הפועל ירושלים, כן? דני קליין, עליך.

הלאה.

האמת? צ'ארלי וחצי זה אחלה כינוי של רבי פנחס הגרשוני לצ'ארלס גיינס ודי בראון. כמה חבל שאף אחד מהם, לא הצ'רלי ולא החצי, יהיו כאן בעונה הבאה והוא יצטרך לעבוד על כינויים חדשים. בעצם, זה בא אצלו בשליפה. דיון היה ציון, גור היה סטיבי וונדר, קרלוס ארויו הוא קרליטו - ומעניין מי הבא בתור ומה יהיה הכינוי שלו.

וחוץ מזה, שמתם לב בזמן האחרון למספרי האסיסטים של אליהו בליגת קזינו? 34 בשבעה המשחקים האחרונים, כמעט חמישה למשחק. וזה בא עם 15.6 נקודות ו-כמעט-כמעט 6 ריבאונדים למשחק. ואנחנו חשבנו פעם שרק ניקולה וויצ'יץ' יכול להרביץ מספרים כאלה, אם כי יש לזכור ולזכור יש – שניקולה עשה מספרים כאלה ביורוליג ואליהו עושה אותם בליגת חרטאבונה/קזינו.

בנקודות וריבאונדים, אגב, הוא מסתדר יפה גם ביורוליג. באסיסטים – יש לו פחות ממחצית הכמות, רק 2.2 לעומת כמעט 5. נו, נאה. למדנו משהו.

וזהו, בעצם. היו עוד כמה דברים שהתייחסתי אליהם בטור ב-ONE אחרי המשחק. מי שטרם ראה וגם מי שאין לו כוונה לראות, מוזמן בכל זאת ממש כאן.

שלומות ונצורות בשלב זה.