הרבה שנים כבר לא ראינו כאן התרסקות כמו זאת של גבעת שמואל, שממאזן 7:7 ומחשבות ביתיות בפלייאוף הפסידה 11 משחקים ברציפות וירדה בחזרה ללאומית. אז מה קרה שם באור יהודה שדרדר את כדור השלג כל הדרך למטה?

אורי: לפני שמחפשים סיבות מקצועיות, אפשר ללכת ללוח המשחקים ולראות ששבעה משמונת משחקיה האחרונים של הגבעה בעונה הרגילה היו מול מקומות 1-8. לצורך העניין, גם בסיבוב הראשון היא ניצחה רק שניים מאותם שמונה משחקים, וגם הם היו בדוחק רב.

בזכות לוח משחקים נוח יחסית בתחילת הסיבובים, הגבעה הצליחה לשמור על מאזן 50% עם סוויפים עונתיים על ראשל"צ ואתא שהיוו יותר ממחצית מניצחונותיה העונה. הבעיה התחילה כאשר בשיא המומנטום הפסידה הקבוצה שני משחקים שכבר היו לה בידיים ברבע האחרון (באשקלון ובבית מול מכבי ת"א) וכדור השלג החל להתדרדר.

ב-14 המשחקים הראשונים העונה, לא ירד קורי קאר מכמות נקודות דו-ספרתית ורשם 16.8 בממוצע עם 6.5 זריקות עונשין לערב. בהמשך הוא חזר לסורו, הפגין יכולת לא יציבה וירד ל-9.7 נקודות ו-3.4 זריקות עונשין בלבד. ביחד עם גרג גרייס, עוד שחקן שמבכר בצורה ברורה את הזריקה מבחוץ על החדירה, נפגע האיזון בהתקפה החלשה ממילא של הגבעה. ברדפורד והול דומים מדי בתכונותיהם, ואין זה מקרי שאת רוב נקודותיו העונה קלע הול ברבעים השניים בהם ברדפורד נח.

התקציב המצומק וחוסר הוודאות המוניציפלית לגבי ההמשך סיכלו כנראה את הרעיון המתבקש להביא זר חמישי (עם כל הכבוד לבריאן קורטוביץ', כן?) והכדור עבר לידיים של הישראלים. אלא שמהרגע שהתברר שמוישל'ה ברנר כבר לא מהווה פקטור בליגת העל, נותר אהרוני עם חבורת ישראלים שלכולם אוריינטציה הגנתית ולא לחינם דורגו במקום האחרון בליגה מבחינת נקודות עם טיפה מעל 20 למשחק. יוני ניר, רועי ברקוביץ', איתי גרינבוים וגם יחזקאל סקוורר נתנו כל אחד בזמנו רגעים יפים, אבל בלי אף ישראלי שיכול לקלוע 10-12 נקודות באופן קבוע, זה נס שהגבעה הצליחה לגרד את ה-70.

בסגל הנוכחי שלה, אני לא רואה במה הגבעה עולה על ראשל"צ ור"ג ומקומה הטבעי הוא 11. עם זאת, עם קצת יותר מזל, הגבעה הייתה שומרת על הניצחון ההוא באשקלון או מגרדת אחד-שניים אחרים ואהרוני היה נבחר למאמן העונה. בכל אופן, לטעמי הוא עשה עבודה יפה בתנאים הקיימים ואם היה איזשהו עתיד ודאי בגבעה, הרי שהוא היה צריך לקבל חוזה ארוך-טווח.

יו"ר הדירקטוריון: שלומות לך אורי, ברכות ונצורות על היוזמה. אני מודה שאין לי יכולת להתמודד עם מישהו שכתב 310 גרם טקסט על גבעת שמואל וניתח את מצבה ברצינות, אחריות ושקדנות. לדעתי הצנועה לחלוטין, למעט המקומונים בגבעת שמואל (אם יש כאלה), ואולי גם הם לא, אף אחד לא כתב השנה 310 מלה על גבעת שמואל בחתיכה אחת. אפילו לא כדורסלע-האתר שבראשו עומד גרפומן בלתי עציר.

אומר זאת רק בקצרה: לא היה שם את הישראלי הבכיר, יו נואו, ומוישל'ה ברנר כבר מבוגר מדי. יוני ניר, עם מלוא הכבוד, הרביץ ממוצעים של 8 ו-5 ואלה מספרים של ישראלי שני ולא ראשון בקבוצה, או ככה לפחות אני רואה את זה. על קורי קאר דיברתי כאן מספיק לאורך העונה. בסוף, עם כל האנטי הזה נגדו, עוד יחשבו שהוא גנב לי בחורה רגע לפני החתונה, חלילה וחסה, ולכן באתי לסגור כאן איתו חשבונות באופן אובססיבי ושיטתי.

אודה ולא אבוש ואף אבוש מבלי להודות, או איך שאומרים את זה: לא החזקתי מגבעת שמואל לאורך כל העונה. גם לא כשהצליח להם. בניגוד לך, אני לא סגור על זה שהייתי נותן לאורן אהרוני להמשיך. רצף של 11 הפסדים הוא באמת סיפור שיכול להגיע פעם בקריירה, והעובדה שאהרוני ירוק בתחום האימון לא פוטרת אותו, בעיניי.

יעשה החבר מוטי אמסלם מה שיעשה, דבר אחד כמעט ברור: עם או בלי אורי סביר, הפעם הבאה שגבעת שמואל תקבל כאן סדר גודל של חצי קילו טקסט משולב ויותר, תהיה בעוד הרבה-הרבה-הרבה זמן.

ראשון טרנר הפך בחודשים האחרונים לאחד השחקנים היעילים והדומיננטיים שראינו בצבע כבר שנים רבות, אבל בעונה הבאה ייכנס לחצי השני של העשור הרביעי בחייו. האם היית לוקח אותו לקבוצה גדולה למרות ההיסטוריה הרפואית הבעייתית?

אורי: אני לא מכיר את ההיסטוריה הרפואית של טרנר מקרוב, אבל אין ספק ששחקן בגילו שהיה פצוע כ"כ הרבה בשנים האחרונות (אשתקד החמיץ כמעט את כל העונה וגם את פתיחת העונה הנוכחית פספס, כולל ההכנה) מעלה הרבה סימני שאלה מדאיגים. העניין העיקרי, לטעמי, הוא שכמו שהקבוצות מבינות את זה, גם טרנר מבין.

במחזור הרביעי של העונה, הוא היה רחוק מלהיות כשיר, אבל עדיין בחר לעלות לשחק פצוע, כי ידע שההנהלות באירופה לא בדיוק התברכו בסבלנות מיוחדת לזרים מזדקנים שממלאים את הגיליון הרפואי במקום את גיליון הסטטיסטיקה. משבוע לשבוע הוא השתפר ומהרגע שהחלים במאת האחוזים, לא רק שלא פספס אף משחק, הוא רשם 30 דקות לצד דאבל-דאבל כמעט כל ערב.

מבנה הגוף, החוש לריבאונד וההתמצאות בצבע הופכים את טרנר למוצר נדיר בליגת הפורוורדים שלנו. אופיו הנוח והוותק שצבר בשש השנים הנפלאות שבילה בצרפת יהפכו אותו לתורם יוצא מן הכלל עבור קבוצה כמו ירושלים, חיפה או בני השרון. כמובן שלקחת שחקן בן 35 שידוע כ-injury-prone זה סיכון גדול, אבל בעידן בו קבוצות הצמרת מחזיקות שלושה-ארבעה שחקני פנים זרים, אין לי ספק שלטרנר יש מקום.

יו"ר הדירקטוריון: גם לי אין ספק שלטרנר יש מקום בקבוצות גדולות כזר מהספסל, אבל איכשהו מרגיש לי שזרים מבוגרים וקבוצות גדולות לא כל כך הולך ביחד. ובכלל, כמה זרים בני 35 אתה מכיר בקבוצות גדולות?

ובוא נניח שראשון האליל, שנראה אגב מעט צעיר מגילו, בכל זאת הולך לשחק בקבוצה גדולה, אוקיי? ככל ששמתי לב, לקבוצות גדולות יש נטייה להתייחס לזרים מבוגרים כאל סוג של סרח עודף.

הנטייה היא כזו, לדעתי: 'הוא פה, זה נוח לנו שהוא פה, אבל גם אין לנו בעיה שהוא ישרוץ על הספסל. הרבה זמן לשחק בלאו הכי אין לו ועדיף שיישב פה ויגרבץ מאשר ישחק במקום אחר ויפריע לנו'.

אני זוכר את ג'ו דאוסן מגיע להפועל ירושלים, בגיל יותר מבוגר אמנם, ובקושי התייחסו אליו עד שהוא נאלץ לעזוב. ג'ו דאוסן אני אומר לך! או צ'ורצ'יץ' בשנה האחרונה של הקריירה שלו במכבי ת"א (שניהם אמנם על תקן ישראלים וכסוג של ג'סטה לקראת סיום קריירה).

די חבל ודי עצוב, אפילו קצת כואב, לראות שחקן שלאורך הקריירה שלו עשה דברים, הולך לקבוצה גדולה כדי לחמם בה את הספסל בגיל 35 בשביל עוד
80 אלף דולר. אני לא מזלזל אפילו ב-500 דולר, אבל אם אתה הולך לשבת על ספסל של קבוצה גדולה בשביל 8-10 דקות במשחק – אולי כבר כדאי שתפרוש ותשב על כסא נדנדה.

לחילופין, הוא יכול להמשיך כמובן לשחק עוד עונה-שתיים בכל מיני מכבי ראשל"צ, רמת גן, אשקלון, קבוצות שלא מופיעות בגביע אירופה ומשחקות פעם בשבוע, לקבל כמה שהוא מקבל, וליהנות מהחיים כסקורר, כחיית משחק, כאחד שנותנים לו במה מלאה להביע את עצמו באופן מכובד עד לרגע האחרון בקריירה.

בהנחה שגיא פניני היה מממש את חוזהו ונשאר לעונה שלישית ואחרונה בהפועל ירושלים, האם הוא היה הופך אותה כרגע לפייבוריטית לאליפות?

אורי: אוהו, איזה שאלה מעניינת. מדובר כמובן על דיון אקדמי בלבד, אבל אני בהחלט חושב שפניני היה משדרג את האדומים בכמה דרגות, במיוחד נוכח העובדה שהוא היה יכול למלא את שני החוסרים הכי בולטים כיום של גיא גודס: שחקן חוץ נוסף וישראלי בכיר ברוטציה.

על חוסר האיזון בין הקו האחורי הדל לקו הקדמי העמוס דיברנו במהדורה הקודמת, ואם עדיין לא השתכנעתם, סורו רגע לסטטיסטיקה של המשחק השני בנהריה ותראו שטימי באוארס לא ירד לנוח אפילו לשנייה. את המחסור בישראלי נוסף אנחנו מרגישים לאורך כל הסיבוב השני, כשגודס תלוי במצבי הרוח של נעימי, רוט וששון.

פרט לצרות החוק הרוסי, פניני היה יכול לפתור לגודס בעיה נוספת. שלוש תצוגות הקליעה האינדיבידואליות המרשימות ביותר העונה בליגה היו כולן על הראש של ירושלים (ברט ולואיס 39 כל-אחד, הלמס 35!). פניני, שעם הפרובוקציות וההצקות שלו נכנס כבר לוורידים של גדולים מהשמות הנ"ל, היה נכנס מצוין לתפקיד הסטופר ההגנתי הכה חסר, שעזר לרוב הגארדים בליגה לרשום שיא עונה מול האדומים. בל נשכח, בלי התוקף שהוא הוציא מוויל ביינום בסיום גמר גביע המדינה, מכבי לא מסיימת את העונה שעברה רק עם גביע ווינר.

אבל די להתעסק בשאלות היפותטיות, בחייך. כף רגלו של פניני לא תדרוך יותר במלחה כשחקן בית וגודס הולך לפיינל פור כנראה עם שלושה ישראלים בלבד. על כן איש המפתח בעיני יהיה שרון ששון. בלי התרומה ההתקפית שלו, קשה לי לראות את ירושלים זוכה באליפות היסטורית או אפילו מגיעה לגמר.

יו"ר הדירקטוריון: אתה יודע מה, אני אולי קצת מגזים, אבל בכלל לא בטוח שגם ברגע זה ממש ירושלים היא לא הפייבוריטית החשאית, זו שלא תודה לעולם, לזכייה בתואר. אם שרון ששון תופס שני ערבים רצופים טובים, ועומאר סניד וטימי באוורס בשיאם, ירושלים בהחלט יכולה לזכות באליפות. כמובן שגם לווטסון ופרנסיס תהיה משמעות מיוחדת, אבל על אף ההצגות של מכבי ת"א נגד אשקלון אני לגמרי לא בטוח שהיא פייבוריטית ברורה לזכייה (אני יודע, יש במשפטים האחרונים יותר מדי 'אם' וכמובן שבגמר מכבי תנצח את ירושלים ב-20 הפרש, אבל תן לי לשחק את המשחק עד הסוף ולהאמין לעצמי).

לשאלתך, חבוב, ודאי שפניני היה מסייע ומוסיף ואולי אפילו נותן לארויו ביס בקרחת, ולבראון נוגרה לצלעות.
אבל עזוב, כמו שאמרת זה היפותטי לגמרי. בשלב הזה יותר חשוב לבדוק אחרי גלות ז'לזניק וקראבנוס שהוא בכלל חי וקיים וזוכר איך עושים את זה. יש אליפות אירופה בקרוב וכל מפרק בגוף של פניני-המפרק חשוב במיוחד עכשיו לנבחרת ישראל.

שלומות ונצורות בשלב זה לכל בני ישראל. ולרפאל.