אני מקווה שעוד יימצא לי הזמן להתייחד מוסיקלית עם זכרו של מייקל ג'קסון, דיל שמאוד רציתי להציע לעצמי בסוף השבוע האחרון אבל אופסן בשלב הזה יחד עם כל הבגדים, הצעצועים, כלי הבית ושאר הדברים שנארזו בדרך ללשכה נשיאותית חדשה.

ביקור זריז ביוטיוב בבוקר יום ראשון הדגיש שמדובר בעבודה של ממש. כלומר, אם אי-פעם ארצה לשבת ולחרוש את רוב מה שעשה כאן ג'קסון, לפני שמת בשבוע שעבר והוא בן 50.

עושה רושם שיש מיליונים של שירים שהאיש הזה ביצע. מיליונים. הנה רק שניים, בלי קשר לכדורסל, ולאו דווקא כאלה שהם הטופ 2 שלי בהקשר לג'קסון. סתם ככה, שיהיה קצת קצבי בבוקר הזה, ולא אפור ומדכא.

הלכתי על שניים מתחילת הדרך. מהמראה האמיתי, המקורי, הראשוני, עוד לפני הניתוחים, וההסתגרות והסיפורים האלה והאחרים שנקשרו בשמו.

Don't stop til' you get enough

זה הראשון, כאן?

ואחר כך גם rock with you

שיר שאפשר לשמוע בכיף חמש פעמים ברציפות. הוא כל כך קול אנד דה גאנג, שמישהו צריך לחקור פעם איך הקטע הזה התגלגל למייקל ג'קסון דווקא ולא ללהקה ההיא. אני בטוח שמישהו יעשה את זה, אבל לא לפני שיסיימו לערוך ניתוח שאחרי המוות בגופה.

צעיר, משוחרר ושמח. איי, איי, איי.

הסיפור הזה מביא אותי לחשוב ברצינות על הקמת לינק מקביל של 'לזכרם' בענייני מוסיקה. מה, לא מגיעה חלקת קבר גם למתים שהכרתי מהמוסיקה העולמית, לצד זו של הכדורסל? אשקול בחיוב ואשיב בשלילה כרגע, יען כי עסוק אני בטירוף, אבל אולי לקראת אמצע אוגוסט, אם נחיה, אחרי שישובו הדברים להתייצב מבחינת לוח הזמנים הנשיאותי.

סיפור-סיפור המייקל הזה, מספיק להביט בצילומים כדי לרצות לדעת עוד.