גל מקל הוא בחור נעים הליכות בן 21 וחצי. כל מי שמתעניין בכדורסל ישראלי מדבר עליו בחודשים האחרונים, כולל כדורסלע-האתר בו הוא כבר הפסיק להיות מוגדר כסוג של "דורון שפר חדש" במובנים מסוימים. כולם מהללים, כולם משבחים, כולם מפרגנים. אתמול אפילו הרביץ 16 נקודות נגד הקרואטים במשחק הראשון בחייו במסגרת אליפות אירופה לבוגרים. כמעט הרבצתי לו כאן את 16 מלאו לנער של גבי שושן, אפילו שהוא כבר ל-22.

המחשבות האלה צצו אחרי המשחק נגד קרואטיה, אבל אז הגיעה נבחרת סרביה וניצחה את ספרד בקלות. דיברו על זה גם בשנים קודמות, וידברו על זה כנראה גם בעתיד, אבל אחרי שראיתי קטעים מהמשחק של סרביה, מיד הלכתי לרוסטר לוודא את תאריכי הלידה.

כל אחד שם הוא מקל בגלגלים, כל אחד. ולא במובן השלילי של המלה, אלא להיפך, במובן שהמצאתי עכשיו: כל אחד הוא מקל סרבי כזה, צעיר מאוד, שעושה את העבודה בלי להתרגש כבר מתחילת הקריירה שלו. וכל המקלות האלה מניעים את הגלגלים של המכונה.

כן, הסבר לא משהו, קצת הסתבכתי עם המושג החדש הזה, אבל הבנתם את הכוונה. ובכלל, מעניין אם גם שם, בסרביה, מתעלקים על כל שחקן מוכשר ועושים ממנו אליל של פעם בדור, או שכל כך רגילים לזה שם שפחות מניצחון על ספרד לא זוכה לכותרת.

בקיצור, תראו:

מילאן מצ'באן, עוד לא בן 20, קיבל נגד ספרד 17 דקות והרביץ 8 נקודות ו-3 ריבאונדים.

סטפן מרקוביץ' בן 21, שיחק 24 דקות.

נמאניה בייליצה, בן 21, שיחק 8 דקות.

מירוסלב ראדוליצה, בן 21, שותף לחמש דקות.

מילנקו טפיץ', בן 22, נתן 10 נקודות ו-3 ריבאונדים ב-28 דקות. פנתינאייקוס מחכה לו.

נוביצה וליצ'קוביץ' יהיה עוד מעט בן 23, קיבל 24 דקות, החזיר ב-12 נקודות ו-8 ריבאונדים. בעונה הקרובה אטורה מסינה יחגוג איתו בריאל מדריד.

אורוס טריפקוביץ' יהיה בסוף השבוע בן 23. קשיש ממש. שיחק 23 דקות נגד ספרד.

איוון פאוניץ', בן 22, שיחק 21 דקות.

מילוש תיאודושיץ', בן 22, שיחק 16 דקות.

קוסטה פרוביץ' כבר 24, וואו. שיחק 7 דקות בלבד החבוב הזה שמרוויח מיליון יורו לעונה בוולנסיה וחזר מה-NBA בקיץ הקודם.

ובואו לא נשכח את הזקנים, תרחים ממש, של הנבחרת הסרבית: בויאן פופוביץ' וננאד קרסטיץ', כל אחד מהם בן 26.

כולם, חוץ מפופוביץ', שיחקו נגד ספרד. ויש להם מורה, דושאן איבקוביץ', שחינך וגידל והצמיח וטיפח ופיתח ודחף עשרות צעירים מסוגם לאורך הרבה מאוד שנים. חוץ מזה, יש להם גם כדורסל שפשוט תומך בלתת לחבר'ה האלה לשחק והרבה. לא שאין אצלם זרים, דווקא יש, אבל גם אם הם מצטיינים הם אף פעם לא הסיפור העיקרי. לא וונטיגו קאמינגס ולא סטפון לאזמה ולא אחרים ששיחקו בפרטיזן בלגרד או בקבוצות סרביות אחרות. הסיפור האמיתי הוא הכדורסלן הסרבי. ויש להם טונות של כישרונות למנוולים האלה, שיהיו בריאים.

בקיצור, הם משחקים יחד מצוין כבר עכשיו, אבל בסופו של יום, אפילו שעברו את נבחרות הגילאים השונות, הם עדיין מתחילים לכל דבר. ודייויד בואי שר על זה שיר פעם, יו נואו.

מ.ש.ל

קבלו אותו כאן.