כאן, בזה האתר, תמהתי לא פעם כולל היום באייטמון נפרד, עד כמה נפלא יכול היה להיחשב מצב שלפיו בריאן רנדל החבוב וחביב הסיפרה גם יחד היה משחק כמתאזרח.

משפט ארוך יצא לי.

נחתם?

יפה.

לא שזה קרה ולא שזה קורה, אבל לנוכח הופעתה האחרונה של נבחרת ישראל באליפות אירופה בפולין, ובהתחשב בכך שאפילו מאגר המתאזרחים שלנו הפך מדולדל מאוד, צריך לחשוב על הדברים ברצינות.

שוב משפט ארוך.

קחו עוד מנוחה.

שאלה פה ג'ואן אוסבורן אי-אז בשנים, מה היה קורה לו היה האל הטוב אחד משלנו. הנה זה כאן, למקרה שאתם לא מאמינים לי. אמנם לא אלוהה הוא הרנדל, אבל בהחלט אחד שכיף שיהיה בצד שלך.

חוסם, מדאנקק, מפליא מחצי מרחק, ריבאונדר מצוין ואיש הגנה רב מעללים. בקלות שחקן של 15 נקודות ב-60 אחוז מהשדה ו-7 ריבאונדים בהרבה מאוד מסגרות.

גם אבבא שרו על "אחד משלנו" פעם, מזמן, והנה זה פה. אצלם אין סימני שאלה כמו אצל אוסבורן, אם כי גם הם, יש להניח ולהניח יש, לא שרו על בריאן רנדל. שופו, הביטו וראו. שיר נאה ביותר הוא זה.

אז למה ללכת סחור-סחור-שחורצינאיטיס, אם אפשר פשוט לומר את המלים באופן הכי מפורש ומבלי להתבייש, משל הייתי לרגע אוליביה ניוטון ג'ון הצעירה וגם ג'ון טראבולטה ושיערי משוח.

כן, יש לומר את המלים:

You're the one that I want

והמהדרין יוסיפו: בנבחרתנו הלאומית והגאה במהרה בימינו.

הנה זה כאן, כן?

ונרימה כוסית לחייו.