סל הניצחון של ניב ברקוביץ' בחולון הוא משהו שלא רואים כל יום. למעשה, ואני חושב שכבר כתבתי על זה בעבר, ניב הוא תעתיק של אבא שלו בהרבה מאוד מובנים. חלק גדול מהתנועות שלו הן של מיקי, ממש ככה. הוא גם דומה לו חיצונית ואפילו מתראיין כמוהו. מדבר כמוהו.

סוג של מיקי צעיר. נכון שבגיל 23 וחצי אבא שלו כבר היה אלוף אירופה ואחרי ניצחון על צסק"א מוסקבה בוירטון, וניב ירד ליגה עם קרית אתא, אבל עזבו. הגנים, הגנים. משהו ממיקי יושב מצוין על ובתוך הבחור הזה.

עכשיו ככה: ניב ברקוביץ' הוא כדורסלן מוכשר, עושה דברים יפים, משתפר מעונה לעונה, זוכה להכרה יותר ויותר ככל שהעונות עוברות. ועדיין, הוא שחקן ישראלי די שולי בנוף המקומי, שבשתי העונות האחרונות משחק בעולות החדשות לליגת קזינו.

ואני אומר: בואו נעקוב אחריו קצת יותר. בואו ננסה לתפוס יותר קטעי משחק שלו. בחיי, זה מיקי קטן. בתנועה שלו לקראת חטיפת כדור, בהתכופפות המהירה הזו, בביטחון העצמי, אפילו באף, אני חושב. ואפילו ב"את זה אתר אמרת", המנומס שהוא מחזיר למרואיין, נזהר שלא להישמע גאוותן מדי.

הנה once in a lifetime

של talking heads

במיוחד לכבוד ניב ברקוביץ'.

מישהו רוצה לספר לי מה קורה בדיוק בעירוני נהריה? בעונה שעברה גרג ברונר נעלם פתאום בגלל מה שהוגדר אז כסיבות משפחתיות, ואחרי שבוע וחצי הוא כבר שיחק באיטליה. גם טוני וושהאם עזב באמצע העונה עם סיפור משפחתי כזה או אחר, ועוד באותו עונה חזר לשחק כאן עם נתניה בליגה השנייה. והנה, לפני כמה וכמה (וכמה!) ימים הגיע הסיפור של קייל מקאלארני שהודיע פתאום שהוא פורש מכדורסל עוד לפני שהעונה החלה. האמת? לא יודע אם להאמין לו ואל תתפלאו הוא תמצאו אותו בעוד חודשיים באיזו דיז'ון מהליגה הצרפתית.

כולם בורחים להם, אז הנה סול אסיילום עם run away train

עכשיו צריך רק לאתר את הרכבת הזו, כדי לעצור את הרצף.

ואגב דיז'ון מהפיסקה הקודמת, אז דיז'ון תומפסון מהפועל ירושלים הוא באמת שחקן מצוין. מין סמול פורוורד כזה שעושה הכל על המגרש ובשקט. כבר הספקתי לשמוע ולקרוא אנשים שמדברים עליו גדולות ונצורות, אפילו במונחי התאהבות, יו נואו. היו כאן בעבר סמול פורוורדים גדולים שעשו המון דברים על המגרש. ג'ראלד פאדיו למשל, או דארן דיי או דייויד ת'רדקיל האלילי, כמובן, אבל לפחות על פי מה שראינו עד עכשיו הוא הרבה יותר שקט וסגור על המגרש ובמובן הזה הוא קודם כל ויותר מכל מזכיר את חביב הסיפרה,
קלי מקארתי האגדי עוד בחייו.

נרביץ לו פה את הקטע הנאה

It ain't what you do it's the way that you do it

של בננה רמה, בחיי, היה דבר כזה פעם. וכאן הבנות מציגות את מה שתורגמו כאן ל"שלישיית המכייפים".

אחלה-אחלה קטע. היו ימים.

ובקיצור, שלושה שירים במכה, כדי לפצות קצת על החור שנוצר כאן לאחרונה.

מה רע?