מצד אחד, מאוד לא לעניין ששיר כמו cold as ice לא יוזכר כאן אפילו פעם אחת מאז מאי 2006, מועד הקמתו של הנשגב שבאתרים, הלוא הוא כדורסלע-האתר. פשוט לא לעניין, אלא אם כן כבר השתמשתי ונעזרתי בו בהזדמנות קודמת ואני פשוט לא זוכר. זו אופציה, יען כי הזיכרון, יו נואו, כבר לא מה שהיה פעם.

מצד שני, איך אפשר לראות את טיטוס אייבורי, אחד השחקנים שכיכבו עד היום הכי הרבה פעמים במסדר הכלימה השבועי שלנו, עומד ומחטיא שתי זריקות עונשין באמ-אמא של המאני טיים נגד בני השרון?

פשוט לא להאמין. ואגב, כמעט בכל פעם שהשידור קפץ לחולון ואיכשהו אייבורי היה מעורב במהלך, זה הסתיים רע. האיש, איך לומר, הכל הולך לו הפוך, האיש.

כמה שניות אחריו הגיע סם קלאנסי מבני השרון לקו. הוא היה אמור לקלוע הראשונה ולהחטיא את השנייה בכוונה. אלא שהבן אדם החטיא את הראשונה, וחוץ מזה היה לו משחק של 2 מ-10. אני לא שוף אגב להתלהבות העקרונית סביבו. מבחינתי הוא סוג של פיל ריצ'י, לא יותר. בטח שלא משופר, למרות שיש כמה אנשים שחושבים ככה. מבין פיל ריצ'י לסם קלאנסי, אני לוקח את ריצ'י, אבל בו-זמנית שובר את הראש והופך את העולם כדי למצוא את הדרך להעניק לו שמחת חיים על המגרש ושיפור בולט במוטיבציה להעניק את הגוף הגדול והכבד שלו.

זהו. אחרי שסיימתי להרביץ תורה עקרונית ותיאורטית גם יחד, אני מרשה לעצמי להניח כאן את אחד הגדולים שבשירי foreigner אי-פעם. אולי החברים אייבורי וקלאנסי ילמדו, ובפעם הבאה כבר יהיו קרים כקרח ומרוכזים עד מאוד ועד בלי די ועד אין קץ על קו העונשין.

היידה, זה פה.