הנה סטטל'ה משולבת בכל מלה בסלע, אוקיי?

4.4 ואחר 6.2 ואחר כך 8.7 ועכשיו 9.4. אלה ממוצעי הנקודות של דייויד בלות'נטל עם מכבי ת"א ביורוליג בכל אחת מהעונות שלו, מהראשונה ועד הרביעית, הנוכחית.

עלייה כמעט רצופה, עם חריגה קלה, גם בדקות המשחק: 11 בעונה הראשונה, 10 בזו שאחריה, ואחר כך 21 לפני שנתיים ובעונה הנוכחית 22.5 דקות למשחק.

בלות'נטל הפך להיות מצרך מבוקש. ישראלי שעושה נקודות. בלי עומרי כספי או ליאור אליהו לפניו או לידו, ואחרי ששרון ששון התברר כתחליף קצת פחות מוצלח משקיוו שיהיה, בלות'נטל כאן כדי לעשות את הדברים טוב יותר, מגוון יותר ובעיקר יותר.

כמו דורון פרקינס גם בלות'נטל התעלה בטופ 16. כמעט שהכפיל את המדד המשוקלל, שיפר בכ-40 אחוז את ממוצע הנקודות שלו משלב הבתים. לוקח את זריקות השלוש מתשעה מטרים בביטחון רב מבלי להביט לספסל ומבלי להתנצל אם החטיא. ועל הדרך גם נותן את התחושה שהוא שחקן מגוון יותר מבעבר.

ובכל זאת, הוא ממשיך לקחת יותר שלשות מאשר זריקות לשתיים ובאופן מודגש מאוד. בתחילת הדרך, אגב, זה לא היה ככה.

איך נעשה בלות'נטל שחקן שלם יותר אל מול עינינו? זה מגיע בעיקר כתוצאה משני אלמנטים:

האחד, בעונה הנוכחית הוא משחק לא מעט בעמדה מספר 4, שמביאה אותו לשמור על שחקנים גבוהים ממנו. לראות את בלות'נטל מתמודד פיזית עם שחקנים על תפיסת עמדה, סגירה לריבאונד או אפילו לוקח איזה ריבאונד תועה בהתקפה פתאום משום מקום, נותן להבין שהבחור קלט שכדי להתקדם ולהרוויח דקות הוא צריך גם לגוון ולשנות את המשחק.

זה חדש מבחינתו אולי במכבי, ודאי לעומת תחילת דרכו פה, אבל ראיתי אותו עושה את אותם דברים לפני כמה וכמה (וכמה!) שנים כשחקן של אטורה מסינה בבנטון טרוויזו. שם הוא היה 4 כמעט לכל דבר, שומר ומשקיע, קופץ לריבאונד ומסגל לעצמו גם אופי הגנתי מסוים. פה זה חדש יחסית כמובן שגם השחרור של מאצ'יי לאמפה וצמצום קאדר הגבוהים פתח בפניו יותר אפשרויות.

בנוסף, בלות'נטל לוקח שחקנים לסל יותר מבעבר. הכדרור שלו מעט מגושם, אבל טוב מספיק כדי להתמודד עם פורוורדים גבוהים או איטיים יחסית ולעבור אותם. הוא מצליח להגיע לחישוק, בוחר לעשות את זה יותר ויותר אם כי לעולם יעדיף את הצ'אקה מרחוק בלי למצמץ ובלי לחשוב פעמיים. אחת המגרעות שלו היא עדיין הגעה לא מספקת לקו העונשין. חבל מבחינתו ומבחינת הקבוצה שקלע כזה לא מגיע לשם יותר.

ב-25 בפברואר ריאיינתי את אריק שיבק בתוכנית הספורט של רדיו eco99fm. זה מה שהוא ענה לשאלה על זימונו הצפוי של בלות'נטל לנבחרת ישראל בקיץ הקרוב.

"אמרתי שאני רוצה אותו ואני מתכונן לדבר איתו בתחילת השבוע הבא. כל שחקן שנרצה לנבחרת אני מצפה שיתייצב לאימונים, כולל דייויד. הסיפור עם דייויד טיפ-טיפה יותר מורכב. זו קדנציה שלישית שלו כאן, לא שירת עדיין במדי נבחרת, יש לו דרכון ישראלי ואנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לוותר על שחקן בסדר גודל כזה. אני לא מבקש, אלא אומר שאני עומד על כך. כל שחקן שיוזמן צריך להתייצב. מקווה מאוד שלא נצטרך להגיע למצב של איומים או ועדות משמעת. לא רוצה להגיע לזה. אחת המטרות היא להחזיר את הגאווה ולהצליח במדי הנבחרת".

הימים עוברים, חולפים ובינתיים אין ידיעות בעניין. צריך לקחת בחשבון גם את הנתון העגום למדי, לפיו נבחרת ישראל אינה באמת מעניינת אף אחד חוץ משיבק, שרף ורן בורוכוב-סוקולוב בימים שבהם מכבי ת"א מנצחת בזו אחר זו את סיינה עם 43 נקודות ברבע האחרון ואת ריאל מדריד בספרד אחרי שפיגרה כל המשחק, וכשהפועל ירושלים קולעת 44 נקודות ברבע אחד ומגיעה ל-8 הראשונות של היורוקאפ.

ועדיין, לא נרפה ולא נשקוט עד שהאדון בלות'נטל יצטרף לנבחרת. קצת יותר משבועיים חלפו מאז הראיון עם שיבק ובשורות אין. כלומר, אולי ישנן אבל כנראה שאף אחד לא התעניין, כאמור, ולא שאל או בדק כדי לפרסם.

בשורה התחתונה מה שקיבלנו הוא עוד משחק מצוין של בלות'נטל, כמו שקורה לא מעט העונה, והפעם במדריד. בסיום הוא גם התראיין. באנגלית, כמובן. וזו קדנציה שלישית, כאמור, עונה רביעית בסך הכל. אזרח ישראלי.

אם הוא היה אמריקאי שמשחק עונה רביעית בספרד ונושא דרכון מקומי, אפשר להיות בטוח שהיה מפטפט בספרדית מול המצלמות כאילו כלום. כאן האמריקניזציה נותנת לגיטימציה לחפף בעניין הזה.

אני לא מעלה על הדעת שהחבוב הזה יחמוק הפעם מנבחרת ישראל, כשהוא הפך להיות שחקן כל כך מרכזי במכבי ת"א וימשיך כאן, מן הסתם, גם בעונה הבאה. שיבק יודע להיות עקשן כשצריך ובלי קשר בלות'נטל נקלע למין צומת שבו אין לו ממש דרך לומר לא הפעם, או לפחות ככה זה נראה מבחוץ.

נמשיך לספור את הימים.