ברור לגמרי שאין כל קשר בין השיר הזה, שידוע כ"זה נגמר, זה עבר" ונקרא בכלל "ניגע אל החלום", לבין כדורסל באיזושהי דרך.
אני גם לא מתיימר להחליט איזה ביצוע טוב יותר – זה משנות השמונים של שלום חנוך, שגם כתב והלחין, לבין הקאבר של אחינועם ניני.
אבל קרו פה שני דברים. יום הזיכרון שעבר, שהיה באופן לא ברור יותר נוגע מבחינתי מאשר בשנים קודמות, והשיר הושמע שוב ושוב. בנוסף, "זה נגמר, זה עבר" בכל הקשור ליורוקאפ, לליגת הנשים, ותיכף גם לכל המסגרות האחרות.
האמת היא, בשקט-בשקט, שאחרי יום העצמאות, כשהיום ארוך יותר, בחוץ חם יותר ואנשים לבושים בגדים קצרים, התחושה שלי היא שגם כל השאר נגמר ועבר. הניתוקים הקצרים של יום השואה, יום הזיכרון, יום העצמאות – ימים חשובים אחד-אחד - יוצרים קושי להמשיך ביומיום.
ולכן ההרגשה היא של "זה נגמר, זה עבר". גם אם שעון העצר לספירת הימים עד לפיינל פור הישראלי מציג ביומרנות רבה אלפיות שנייה כאילו המשיח הוא שעומד לנחות כאן, ולא איזו שלשה מקרית של דיון דאוול לתוך רשת קרועה.
"ניגע אל החלום" בשני ביצועים.
הנה שלום חנוך.
והנה אחינועם ניני.
יפה, נוגה, ישיר. ולא ממש קשור לכדורסל.
