עם תומר שטיינהאור לא יצא לי לדבר הרבה זמן, וכמה טוב שיש רדיו וימי פיינל פור כדי להשלים פערים. ברגע בו אני שומע את קולו חיוך רחב מתפשט, זכר לימים היפים ההם, ובלי בושה אני גם אומר לו את זה בסדר.
אליל היה.
השיחה כבדת הראש על אודות הפיינל פור הופכת בשלב מסוים לפטפוט קרוב ואישי לגבי העובדה שקטש וגודס מאמנים והוא לא; למה, בעצם, הוא לא נמצא ביציעי נוקיה-ההיכל ועוד שאר כהנה ושמה.
בלי יותר מדי מלים, הנה זה כאן.
הנה הראיון עם תומר שטיינהאור.
