הידיעות על צירופו האפשרי של ג'ייסי קארול למכבי ת"א השכיחו ממני את החום והלחות, בחיי.

בלי קשר אם הוא כן טוב או לא טוב (בטח שהוא טוב), כן מחליף ראוי לאלן אנדרסון או לא מחליף ראוי לו (בטח שהוא מחליף ראוי) ואם סגנון המשחק שלו אינו מוגבל מעט (אל תעשו ממנו רק קלע וזהו) – הרי שמעל לכל דבר זו הזדמנות נהדרת להניח כאן את אחד השירים המצליחים ביותר אי-פעם, ודאי ביחס לתקופתו.

אפשר לראות את זה אגב עם על פי מספר הצפיות ביוטיוב. נדיר ששיר משנות החמישים זוכה לכל כך הרבה מבטים.

אני מדבר כמובן על "אוהו קארול", או שמא "הו קארול", או אולי בכלל "הווווווויל סולומון קארול" – מהמקפיצים שבנמצא.

נותר רק לפתור אחת ולתמיד למה חצי מבין האנשים שמכירים את השיר הזה עדיין סבורים שהוא שייך לפול אנקה ולא לניל סדאקה, שני שועי עולם משמעותיים ביותר בתקופה ההיא, שמופיעים עד עצם היום הזה יען כי כרישים הינם, אבל זה כבר סיפור אחר.

לכבוד הגעתו הצפוייה, כך אומרים האומרים ומספרים המספרים, של ג'ייסי קארול, הידית באדם, ובעל שיאי קליעה בלי סוף בימי התיכון והמכללה, הנה שיר שמי שלא הכיר עד היום, אפילו אם נולד ב-1992, נניח, חסר לו משהו בחיים. עד כדי כך, כן.

קבלו אותו ברקיעות רגליים מלאות שמחה וקצב.

ניל סדאקה האגדי עם OH CAROL

בהזדמנות זו ד"ש חם מאוד לאמא בשמיים וגם פנייה ישירה: אף פעם לא אשכח את התקליטים של פול אנקה, הביטלס, ניל סדאקה והפטיפון הישן ההוא שהבאת איתך מבית הורייך. שעות חרשתי עליהם. שעות וימים ולילות. עונג עצום.

ואיך אמר היונה ההנפלדית בסיום נאום פרישתו, כשהוא דומע ומובך: "אז תודה".