שיחה עם ידיד אייטיזי במהותו, עומקו, שטחו, כובדו ונפחו, גלשה מטבע הדברים לימי המוסיקה הבלתי נשכחים של שנות נערותנו, עת שחור היה שערנו ויכולנו לטפס שלוש קומות ברגל בלי להתנשף. היו אלה ימים יפים, נתקשה להכחיש זאת, אם כי גם לימים הנוכחיים קסם אגדות משלהם.

ובתוך הדברים לא עלה כלל עניין הכדורסל. למעשה, עלה וירד במהירות מסדר היום. "לא מעניין", פסק החבוב, "כל מה שנשאר לי מהכדורסל הוא האירועים הגדולים. פיינל פור יורוליג, פיינל פור ישראלי וסדרת הגמר ב-NBA וגם אותם יוצא שאני מחמיץ או רואה חלקית בלבד. מצד שני, המוסיקה ממשיכה ללוות אותי עד היום וכשיש לי זמן פנוי אני מוצא את עצמי מחטט ביוטיוב ומחפש שם מציאות מימים עברו", אמר.

"יש סקופונים?", שאלתי בעניין רב.

החבוב קימט מצחו ושפתיו. "יודע מה, כן, יש. אתה האיש הנכון לעזור לי בעניין הזה". יכולתי לראות את האור נדלק בעיניו. לרגע הוא חזר לגיל 15 או כמה שזה היה.

נדרכתי גם אני. לא נכחיש זאת. ענייני מוסיקה רחוקים עושים לי את זה לא פחות מאשר מבצע מלהיב בכדורסל. ואחרי שאתמול לא הצלחתי לסיים את המשחק בין מכבי ת"א לעירוני אשקלון בעיניים פקוחות, ופשוט פרשתי כמו טטל'ה מבלי שיהיה אכפת לי מהסטטל'ה, נראה היה לי שצפוי כאן אתגר.

"מי סולן יותר טוב, קורט סמית' או רולנד אורזבל?", שאל אותי החבוב.

עברו שנייה או שתיים עד שעיכלתי. "אתה מדבר על טירס פור פירס?", גיששתי באפלה ליתר ביטחון.

"אכן כי כן", ענה (טוב, הוא לא ענה בדיוק במלים האלה, אבל בשפת כדורסלע זה מה שהוא אמר, פחות או יותר).

יאאא אולוהייים, חשבתי לעצמי. לא שמעתי את השמות האלה שנים. מי עוד בגילנו, אנשי ה-40 פלוס, קשישים להחריד, זוכר את השמות האלו? האם אנו יחידי סגולה? האם יש מי שסוגיה מעין זו מעסיקה אותו סתם ככה בימי חול, או שכולם עסוקים במלאכת הקודש ובמשימה הנעלה שמהותה: ספק מזון וקורת גג למשפחתך, ולך לישון כי נגמר היום.

קורט סמית' או רולנד אורזבל. יאאא אולוהייים!

"תן לי לחשוב על זה כמה דקות", אמרתי וקבענו לדבר מאוחר יותר.

מאחר שהקמת הספרייה המוסיקלית שלי מחדש טרם בוצעה, אם כי נעשו מספר צעדים משמעותיים (ארון נאה נרכש באיקאה, התקליטים והדיסקים עוברים בימים אלה ניגוב אבק ומונחים אט-אט במקומותיהם ומתישהו בקרוב יירכשו גם מערכת מכובדת ופטיפון כאילו הייתי שוב בן 16) – מצאתי את עצמי ביוטיוב בדיוק כמו החבוב.

ואלה הממצאים שהעברתי בשיחתי עם החבוב, שהיה חזק בעניין. יכולנו לדבר על זה שעה. כל כך יותר כיף מלראות כדורסל בלי הגנות, סוג של אולסטאר גיים שאני נוהג להדיר רגליי ולהרחיק עיניי ממנו, ברבע השני והשלישי אתמול בין אשקלון למכבי ת"א.

קורט סמית' היה הסולן בשירים הכי גדולים של הלהקה בתחילת הדרך, אלה שחשפו אותה לעולם. ההוא עם הקול העדין יותר, יו נואו. זה ששר ב-Mad world ואחר כך ב-Change. שני שירים מאוד דומים ומאוד מזוהים עם הקול של סמית'. להיטי ענק, אם להשתמש בביטוי שגור מאוד בשנות השמונים שעבר בפיה של שוש עטרי ז"ל לפחות פעמיים-שלוש מדי תוכנית של "חדש, חדיש ומחודש".

מבחינתי, נכון לאותו זמן, קורט סמית' היה טירס פור פירס ורולנד אורזבל נגן נטו שמצטרף לפעמים בפזמון או בקולות רקע. אבל רגע, זה לא נגמר.

חלפו השנים, הצמד התרחב ושינה סגנון וכיוון, הלך על כיבוש ארצות הברית עם Everybody wants to rule the worldשגם בו שימש סמית' כסולן, אבל פחות או יותר אז נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, הלך ונשמע קולו של רולנד אורזבל יותר ויותר.

ואיזה קול יש למניוק הזה, לא נכחיש אף אוקטבה או טון או במה שזה נמדד.

לא זוכר מה השיר הראשון שנחשפתי אליו שאורזבל הוביל והראה את הדרך משל היה שאראס או מנהיג אחר בעל ראיית משחק ממדרגה ראשונה. יכול להיות שזה קרה כבר בתקליט הראשון עם Memoris fade
המרטיט, אבל בטוח ש-Shout היה אחד מהם ובטוח שהזמן עשה לו רק טוב.

איזה קול, איזו עוצמה! הייתכן שקורט סמית' הולך לאיבוד מול רולנד אורזבל באחד על אחד?

אחר כך, כנראה, אני לא לגמרי סגור על הסדר הכרונולוגי, הגיע Sowing the seeds of love הגדול, עם רולנד כסולן וקורט ברקע. עוצמות יוצאות דופן, שילבו נדיר ובעיקר – איפה הוא התחבא כל השנים הממזר הזה? איזה לידר, איזה קול מיוחד. החל מ-4.00 בתוך השיר ועד לסיום השיר ב-5.38 זה אחד השילובים המנצחים ביותר שיצא לי לשמוע.

האדמה רעדה תחת רגליי, לא נכחיש זאת. אמיתות מלפני שנים רבות הפכו רעועות בשעה שחזרתי אל החבוב ואמרתי לו: "שמע, זה תמיד היה קורט סמית' בעיניי, כי טירס פור פירס, ולא יעזור כלום, הם קודם כל שתי ההצלחות המרעישות שחשפו אותם לעולם. השירים שסמית' הוביל. אבל אני חושב שרולנד הוכיח לאורך השנים שהוא עושה לו בית ספר".

יכולתי לשמוע את החבוב מהנהן דרך הטלפון ואז הוא סיכם במשפט שגם אני חותם עליו: "כך או אחרת, אחרת או כך" הוא אמר (ושוב שיבשתי לו את הציטוט), "לא כל כך משנה מי סולן טוב יותר כל עוד הם נותנים יחד את אחד הצמדים המהנים ביותר שיצא לנו לשמוע אי-פעם, האין זאת?".

"האין זאת אינדיד", עניתי ורצתי מיד לספר לעם.