אלישי כדיר במכבי חיפה, סופית, רשמית וחד משמעית. סיפור אחד פחות לכתוב עליו, ברם אולם אחד נוסף לשיר עליו.

הופה. איפה עוד שרים שירים כאן לשחקני כדורסל? הגעתם למקום הנכון.

מעניין מה באמת חושב עכשיו אלישי כדיר. כלומר, מעבר לתמימות הכובשת שהוא משדר תמיד, כולל אתמול בראיון לטל היינריך במחצית המשחק בין בני השרון למכבי חיפה, ומעבר לרצון העז להשתלב בקבוצה החזקה ביותר בכדורסל הישראלי כיום.

האם הוא אומר לעצמו: פיייייי, איזה אידיוט הייתי שבכלל הגעתי למכבי.

האם הוא אומר לעצמו: פייייי, איזה אידיוט הייתי שלא ביקשתי לעזוב כבר אחרי חודש.

האם הוא אומר לעצמו: פייייי, כנראה שאני פחות טוב ממה שחשבתי, אם עד כדי כך לא ספרו אותי.

האם הוא אומר לעצמו: פייייי, אני הולך לקרוע את מכבי ת"א כשאפגוש אותה, הם עוד ישמעו ממני.

או שאולי הוא מביט על עצמו במראה ואומר באלה המלים: אלישי חבוב, תבין: יש לך עדיין נהרות רבים לחצות לפני שתוכל להשתלב באמת במכבי ת"א ולהיות חלק ממשי בה. בינתיים, לך ושוט בנהר של חיפה. חצה אותו ואז את הבא אחריו ואת זה שאחריו, ואולי בעוד שלוש-ארבע שנים תוכל להיות חלק מהשמינייה המובילה של מכבי.

ואם לא באלה המלים ממש, אז בדומות להן.

חדי העין ויודעי זמרה שביניכם הבינו ודאי איזה שיר אנחנו עומדים לשיר לכבוד המעבר של אלישי כדיר למכבי חיפה. ונשאלת השאלה, האם להביא לכאן את הגרסה הטובה ביותר של השיר הזה, אותה מבצע ג'ו קוקר, או אולי ללכת על ג'ימי קליף – ביצוע חזק בפני עצמו.

אולי נפתיע עם ג'ון לנון שגם הוא שר את זה, או שמא נרחיק עד אנני לנוקס, הגברת של יוריתמיקס, שמרביצה אותו לבדה ליד פסנתר. ואולי בכלל את הקטע של לני קרביץ?

ואולי, אולי באמת ניקח את זה לכיוון אחר לגמרי. הכיוון של UB40
אי-אז בימים. שונה מכולם, אחר, מקורי, גם אם לא הטוב ביותר.

הרבה נהרות לחצות, אלישי, לפני שתגיע למקום טוב בנחלה ולא רק בשוליה.

צא לדרך. בהצלחה. ובינתיים, זמזם איתנו.