הליגה הלאומית, או לאומית ב' כפי שאני רגיל לקרוא לה עד היום, נפתחת ללא סטטיסטיקה אחידה במגרשים. שנים הרגשתי לא בנוח על כך שאני לא מצליח להסתגל לשינוי ולהעלים את ה-ב' הזו משמה. תחושה של סוג ב', נתנה לי ה-ב' הזו. עכשיו אני חושב שאין מקום אפילו להתחרט: זו לא לאומית ב', זו לאומית ז'. כמה מביך.

אין סטטיסטיקה רשמית מדווחים ספסל וגם itsports, החברה שהיתה אמונה על כך בעונה שעברה. פחות או יותר שני הגופים האחרונים שהליגה הזו מעניינת אותם ברמה כזו, שמאוד חשוב להם מה קורה בה. וזה כל כך כואב וכל כך עצוב ומעצבן.

אני עוד זוכר את הימים הרחוקים שבה קמה הליגה הזו על חורבות הליגה הארצית, עם בשורה גדולה והרבה טרראם מסביב. 16 קבוצות היו בה אז, נדמה לי, ובהתחלה עוד שתיתי מעורך המדור עמוד שלם לעניין, כולל טבלת הליגה וטבלת מלך הסלים הכללי ומלך הסלים הישראלי. היום זה נשמע כמו עולם אחר, עידן אחר, ורק אם ייזרק איזשהו רימון עשן באחד המגרשים, יש לה סיכוי לקבל כותרת ראויה.

ישבתי באיגוד הכדורסל משהו כמו עשרה חודשים, ועוד לא עברה שנת הצינון שהבטחתי לעצמי לפני שאני מתחיל להעביר ביקורת על הגוף ככותב, פרשן או סתם אחד שאוהב כדורסל ויש לו מה להגיד. אז אני אחכה עד מלאות שנה לתפקיד לפני שאפתח את הפה, אם וכאשר ואם ובכלל, ורק אתמהה, אמתהה נואשות, איך יכול להיות שהאיגוד לא קולט שזה הדבר הבכיר ביותר מבחינתו בכדורסל הגברים בכל מה שקשור לחודשים שאינם יולי-ספטמבר. וזה רוב השנה, כן?

ב-1996 החלו להנהיג את הסטטיסטיקה הרשמית בליגה הבכירה, וגם זה רק אחרי אין ספור דברי תוכחה והפצרות של אנשי תקשורת, שעבדכם הלא נאמן עומד בראשם, או לצידם, או מאחוריהם. עשר שנים אחרי אין סטטיסטיקה רשמית וממוחשבת בערב פתיחת העונה של הליגה השנייה.

איזו בושה. איזה מחדל. טוב, שכחתי, עוד לא תמה שנת הצינון שכפיתי על עצמי. אז אעצור כאן. ויאללה, שהליגה הזו תתגלגל מעצמה. ביום שתחזור הסטטיסטיקה הרשמית ותשיב את הליגה הזו לראויה להתמודד על התואר ליגה מעודכנת ולגיטימית, תודיעו לי.