נראו לאחרונה
 
 
מדריך הכדורסל השלם לעונת 1998/99    מדריך הכדורסל השלם לעונת 1998/99
לפרטים נוספים
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
   
  
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
שמא נמשיך לבכות? שמא אינדיד
כי אם מיאמי ממשיכים להפסיד, אין סיבה שלא נריץ כאן את בוי ג'ורג' עם משחק הדמעות שלו, ועל הדרך נסגור פינות לגבי "אייטמון 7 השירים" לכבוד אשקלון.
9/3/2011    
 

אולי הרביצותי את השיר הזה בעבר ואולי לא, אבל אין בכלל ספק וספק אין – שזה הרגע הנכון ביותר לזמרר אותה קבל עם ונתינים.


The crying game


של בוי ג'ורג', יו נואו.



קלאסי. גם שיר נאה כרפאל, גם בעיתוי הנכון. יען כי מיאמי היט בוכים בחדרי ההלבשה, כפי שיידע אותנו כבוד המאמן אריק ספולסטרה (או בהגייה הגילי מוסינזונית "ספולטורה", שמתחרזת עם חלטורה).


תקציר העניין: מיאמי היט מפסידים בבית לשיקאגו בולס בנקודה או משהו. בסיום מספר המאמן לתקשורת, ש"יש עכשיו שחקנים שבוכים בחדר ההלבשה".


זה היה הפסד רביעי ברציפות לקבוצה, שיש שהכריזו עליה בראש חוצות ובככרות העיר והכרך, שתזכה באליפות. ויש שעדיין שעושים את זה. ואולי היא אפילו תהיה, מי יודע. בינתיים היא הפסידה עוד אחד בבית, הפעם לפורטלנד.


ברם אולם ואף על פי כן, מאז אותו רגע עוסקת תקשורת הספורט בארצות הברית בנושא הבכי.


האם שחקנים בוכים אחרי הפסדים? האם גברים בוכים? האם גברים שבוכים הם לא גברים, אלא רק ילדים? האם מן הראוי לבכות ולשחרר עצב ותסכולים, או אולי צריך לשמור הכל בפנים? ומי, בדיוק, מבין שחקני מיאמי בכה אחרי ההפסד ההוא? האם זה כריס בוש, למרות שהכחיש?



ואנשים אומרים ומתבטאים, וציטוטים באים ועפים, וכל הכותרות עם המלים "בכי" ו"משחק" נזרקו לרשת והודפסו על גבי עמודי העיתונים.


כלומר, שם. כאן פחות. אנחנו עסוקים פה בענייני ביפ, יו נואו.


ועל אף שבאופן עקרוני, כידוע, כדורסלע-האתר מחפש את הזווית האחרת והשונה של הדברים, הפעם הוחלט ליישר קו לחלוטין-לחלוטין עם המיינסטרים.


ולכן – the crying game כאן. מותק של שיר, נתקשה להכחיש זאת.


שלושה חובות קצרים לסיום בעקבות האייטמון הקודם של 'שיר אחד ביום' על עירוני אשקלון.



אומר הנתין המכובד שמעון עזר, שהיה מתאים מאוד, מאוד מאוד אפילו במקרה הזה, לשבץ בין השירים גם את seven tears ההיסטורי. אכן כי כן, הצדק עמו ומי שמחפש נוסטלגיה קליטה יכול למצוא אותה כאן.


מוסיף עומר בלכר הנאמן לנו ולמשנתנו, כי גם The white stripes של seven nation army ראוי להיכלל בין שירי "7" למיניהם, בעקבות שבעה הפסדים רצופים של אשקלון. הנה הוא כאן.


וכמובן שעומר צודק.



אחרון, יותם כהן, מסור ועילאי שכמותו, טוען לגבי "משירי ארץ אהבתי" שמבצעת חווה אלברשטיין, שהקרדיט מגיע יותר ללאה גולדברג עליה השלום שכתבה אותו, ושיש גם גרסה נכבדה של ברי סחרוף לעניין הזה. נכבד גם את אלה, כמובן.


והיידה, היידה, היידה לכולם על התמיכה והסיוע.

 
 
שוטה הנבואה
 
 
אבל כבד
 
 
נעבור ל-NBA: מי השניים? ...
 
 
פעמיים אלוף אירופה עם מכבי ת"א, מדליסט כסף עם הנבחרת. ...
 
 
 
 
 
 
 
Powered By Art-Up