חלק גדול מהשבת עשיתי בחברתם של האחים מייקל ומת'יו. מייקל - אוהד כדורסל מושבע וידען גדול בתחום, ובזמנו הלא פנוי עו"ד מבריק ונמרץ - נשא לאשה בת דודה של המלכה-האם. לרגל האירוע המשמח, הגיעה המשפחה כולה מארה"ב, על מנת לחגוג עם הסניף הישראלי של אילן היוחסין, שנבצר ממנו להגיע לטקס החתונה עצמו, שנערך לפני כשבועיים בניו יורק.

מת'יו, מסתבר, הוא לא רק אוהד כדורסל מושבע וידען גדול בתחום לפחות כמו אחיו, אלא אף עוסק בכך לפרנסתו, כחבר בצוות האימון המורחב בקבוצת הגברים של אוניברסיטת מסצ'וסטס. תפקידו הרשמי הוא Graduate Assistant, שזה בעברית קלה מילוי מספר תפקידים עבור המאמן הראשי דרק קלוג - וידיאו, מחנות אימון, איסוף נתונים על שחקנים המועמדים להצטרף לקבוצה ועוד - והכל תוך כדי לימודים לתואר שני בחינוך ובניהול ספורט.

וזה יפה. גם מעצם התפקיד אליו הגיע, אבל בעיקר משום שמאז ומעולם חשתי חיבה מסוימת ל-UMass, ולו בשל העובדה שהיא-היא כור מחצבתו האוניברסיטאי של אחד בשם ג'וליוס ארווינג, הלא הוא ד"ר ג'יי האחד והיחיד. כל מקום שעזר לעצב את מי שבסוף נראה כך, אני אוטומטית בעדו.

אגב, כשחושבים על זה, הד"ר היה המגה-סטאר היחיד שיצא משם. אחריו, במרחק של משהו כמו מיליון וחצי שנות אור, ניצבים מרקוס קמבי הסביר-פלוס גארי פורבס שהבליח לא מזמן בעירוני ר"ג, וכן אקס-מכבי סטפון לאזמה. אם כבר לאזמה, מת'יו, הנמצא איתו בקשר רצוף, יודע לספר כי כרגע האיש מחלים מניתוח ברגל, וטרם ברור היכן ישחק בעונה הבאה. סתם למקרה שהתעניינתם.

כיף גדול היה לשבת ולדבר כדורסל עם שני האחים, במיוחד לאור היותנו בתחילתה, שלא לומר בעיצומה, של עונת המלפפונים (עם כל הכבוד לאליפות אירופה לנשים, כן?), ועוד יותר במיוחד כשהגענו לדבר על ניו יורק. השניים, ילידי ברוקלין, אוהדים את הניקס בלב ובנפש, ויש להם תובנות ברורות לגבי הקבוצה בכלל, ולגבי מה שהיא צריכה לעשות עם עצמה בפרט.

הנה, לטובת אוהדי הניקס הרבים בישראל, חמש האמירות הבולטות שעלו בשיחה, או שמא בכלל מדובר במשאלות, שאיפות, דעות או מסקנות, ללא סדר מסוים, למעט זה בו הן ראו אור:

מייק ד'אנטוני לא ישרוד עוד הרבה זמן בתפקיד. חד וחלק או קהה ומחוספס, אבל הוא לא ימשיך.

הטרייד של כרמלו אנתוני היה טעות גדולה. הניקס נתנו הרבה יותר מדי בשביל כרמלו אנתוני - שחקן התקפה מצוין, שלא מסוגל לשמור קונוס גם חייו יהיו תלויים בכך, ובשביל צ'ונסי בילאפס - ווינר גדול ושחקן פנטסטי, שלמרבה הצער לא נשארה לו יותר מעונה אחת טובה. מקסימום עונה וחצי.

מתישהו, בעתיד הלא רחוק, יבין מישהו במשרדי ההנהלה במדיסון סקוור גארדן כי כדי שהקבוצה תצליח להשיג קצת יותר מאשר לחטוף סוויפ בסיבוב הראשון של הפלייאוף, היא תצטרך לשחק הגנה.

אי לכך ובהתאם לזאת, הסיכוי הרציני היחיד לעשות משהו כבר עכשיו, הוא לנסות לעשות טרייד רציני נוסף בו מעורב אמרה סטודמאייר - כאשר בראש סדר העדיפויות לשלוח אותו לאורלנדו תמורת דווייט הווארד. "עבור מישהו כזה, שהוא סופרסטאר משני צדי המגרש, ולא פחות טב בהגנה מאשר בהתקפה, אנחנו מוכנים לתת גם את בילאפס, גם בחירת דראפט וגם את ד'אנטוני".

אם יקרו כל אלה, אפשר להתחיל לחלום על האפשרות לראות משחקים בניו יורק גם בשלהי האביב, ולא רק דרך הטלוויזיה. עד אז, מתרכזים בהשתתפות בשמחתם של אנשי הדאלאס מאבריקס (הפגם היחיד שגיליתי באישיותם של האחים: הם מאוד אוהבים את מארק קיובן), ובעיקר בשמחה לאידו של לברון ג'יימס. הרי מה כבר נשאר לו לאדם, במיוחד אם הוא אוהד של הניקס?

shaharhermelin@gmail.com