ערב טוב חברים,

היה יפה לראות את צונגה מנצח את פדרר ברבע גמר ווימבלדון בעזרת העוצמה המנטאלית שכל כך ייחדה בזמנו את פדרר. ואם כבר מדברים אז זאת גם בדיוק הסיבה שפדרר הוא כבר לא שחקן המגרשים הקשים הכי טוב בסבב.

מי שמכיר את ההיסטוריה של "שלנו" זוכר שבתחילת הקריירה פדרר נחשב לכישרון ענק, אבל גם אחד שלא שומר עצבים במגרש, משהו בסגנון של מראט סאפין. ואז, אחרי איזה משחק מול סאפין דווקא, שבו נדמה היה שמתקיימת תחרות שבירת מחבטים בין "שלנו" ל"אח של סאפינה" הגיעה לפדרר ההארה והשאר היסטוריה.

פדרר הפך למכונת טניס משומנת ובלתי עצירה, כישרון גולמי אדיר ולצד זה עוצמה מנטלית שהופכת את המשחק של פדרר לנטול טעויות [לרוב], לפרקים אף היה נראה שפדרר משחק באוטומט. אבל זהו, אין מה לעשות שום דבר לא נמשך לנצח וכמו שג'ורדן מיצה ככה גם פדרר מיצה.

פדרר היום מזכיר מאוד את ג'ורדן בעידן הוושינגטוני שלו, שבע, אולי כבר לא מאמין שבאמת יש לו את היכולת האלוהית להשיג תארים, עוד שחקן בליגה, עוד שחקן בסבב. כמו אצל ג'ורדן בוושינגטון יש הבלחות מדי פעם, כן? ג'ורדן נדמה לי קלע בזמנו 51 נקודות נגד קליבלנד, פדרר לקח רולאן גארוס.

אם שואלים את דעתי הודעת הפרישה של פדרר קרובה, אין, הדחף החייתי לניצחונות כבר לא באמת שם. את נדאל כנראה שכבר אי אפשר להדביק, בטח שלא בחימר. יש כבר משפחה. באמת שפדרר כבר השיג הכל.

אני לא מאמין שפדרר יסכים לראות את עצמו יורד עוד בדירוג העולמי ומתחיל להפסיד לשחקנים מישראל כמו סמפראס בזמנו, שהפסיד בשלהי הקריירה להראל לוי. סביר מאוד להניח שגם לאט לאט יותר ויותר פרשני טניס בכירים דוגמת מאטס וילנדר או שלמה צורף ידברו בקול רם על פדרר כבר-מינן ספורטיבי. פדרר לא משחק טניס בשביל הכיף ובשביל המכונת קפה באול אינגלנד. אם התארים לא שם, זה הזמן לפרוש.

ואולי דבר אחרון לגבי שאלת הגדול מכולם: בסופו של יום הקריטריון [לדעתי לפחות] בעניין הזה הוא מה השחקן תרם למשחק. ביורן בורג היה "המיוחד" הראשון של הטניס, משהו בהופעה על המגרש, משהו מעניין בדרך שבה הוא רואה את המשחק, וגם שיא זכיות בווימבלדון ובצרפת [עד נדאל] אז הוא הגדול מכולם.

אחריו סמפראס. שובר שיא זכיות גראנד סלאם בכל הזמנים, ובמיוחד זכיות בווימבלדון, אז הוא הגדול מכולם הבא.

פדרר שולט במשחק במשך חמש שנים בצורה שאף אחד עוד לא שלט לפניו, הוא לא נפצע אף פעם, ובכלל פדרר הוא "מישהו". נדאל וג'וקוביץ' אם יצליח, הם עוד שחקנים טובים בסבב, באמת שהיו מספיק לפניהם, לנדל ובקר ומקנרו.

אם נדאל יעבור את פדרר - ואני לא מאמין שזה יקרה כי יבוא בסוף מישהו שילמד את נדאל וימצא פתרון לחבטות כף היד הגבוהות שלו [זה מה שצורף אומר, כן?] - אז בסדר, נו שיהיה. לאיש יש משחק קו אחורי מדהים, הוא חזק, לא עושה טעויות מיותרות, הוא גדול אבל הוא לא אומן, הוא כבר בעשיריה של הגדולים בהיסטוריה אבל זה בגלל הסטטיסטיקה, לא בגלל האומנות.

את ג'ו נמת' הקוואטרבק של הג'טס, זוכרים עד היום כאחד הגדולים בגלל הניצחון המדהים על בולטימור בסופרבול של 69' והמשחק המדהים שלו שם. הוא לא הוביל אחרי המשחק הזה את הג'טס לעוד תואר אבל הרוח שנמת' הישרה על הקבוצה באותו משחק, הרוח שסחפה את הג'טס לניצחון ראשון אי פעם של קבוצת AFL בסופר בול האמריקאי המאוחד, הפכו אותו לאחד הגדולים.

נדאל ענק, אבל זה באמת רק סטטיסטיקה. הרוח של הטניס זה פדרר, הנשמה והאומנות זה פדרר, חבטות בסגנון של סמפראס זה פדרר. נדאל אלוף אמיתי אבל הוא לא "המיוחד". מקצוען, תותח אמיתי, לא עושה טעויות, אבל היי פדרר אף פעם לא נפצע, נדאל כן, פדרר לא מחכה לפני הסרב, נדאל עושה שמונה מאות הכנות.

ביי ביי פדרר.

האלוף הגדול הבא - עכשיו תורך.

חגי

השיר הזה לא מגיע כשמחה לאיד, אני אומנם לא מחסידיו של רוז'ה-שלנו אלא שייך למחנה הספרדי, אבל עדיין יודע שרוז'ה הוא אגדה עוד בחייו ושהמלה פנומן אפילו ממעיטה מהיכולת המדהימה שלו.

עם זאת, אין ספק שאחרי הזריחה המדהימה שלו בשנים האחרונות אנחנו עדים כרגע לשקיעה. אין מה לעשות, זה דרכו של הטבע ולכן אני מקדיש את השיר הבא לרוז'ה-שלך. הנה הוא כאן. פורטיס אמנם שר על פצצה גרעינית, אבל אי אפשר להתעלם מהפזמון.

סהר