נראו לאחרונה
 
 
מדריך הכדורסל השלם לעונת 1998/99    מדריך הכדורסל השלם לעונת 1998/99
לפרטים נוספים
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
   
  
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
בלי טובות
סר ש. הרמלין על דייויד בלו, יאו מינג, הנבחרות הצעירות באליפויות אירופה, וקצת טור דה פראנס ואליפות העולם בשחייה כמו שהוא אוהב.
24/7/2011    
 

לפחות פעם ביום, בנסיבות שונות ובהקשרים שונים, אני עוצר ושואל את עצמי האם ועד כמה אני לא מבין כלום. בדרך כלל, ולא משנה מהו ההקשר הרלוונטי, התשובה שאני מקבל מעצמי ו/או מהסובבים אותי היא חיובית, כלומר שאכן אני לא מבין כלום. אבל לפעמים, רק לפעמים, השאלה נותרת תלויה באוויר, מחכה לתשובה קצת יותר חד משמעית.


קחו למשל את סיפור דייויד בלו והכן-יצטרף-לנבחרת-לא-יצטרף-לנבחרת שלו. בימים האחרונים אני עוקב, כמו רובנו, אחרי הידיעות המתפרסמות בנושא בכלי התקשורת השונים, וקצת מתקשה להבין את הלך הרוח של הכותבים והאומרים.



תחילה, עם הידיעות הראשונות על כך שבלו הודיע כי לא יצטרף, אלה היו דיווחים בסגנון "מכה קשה לנבחרת", "תדהמה בנבחרת", "מאמצים גדולים לשכנע את בלו לחזור בו", או כל מיני כאלה. אל תתפסו אותי במלה. יום אחר כך, כשבלו הודיע שבכוונתו להואיל ולהצטרף בסופו של דבר לכוחותינו, זה כבר הפך ל"בנבחרת נושמים לרווחה", "צפירת הרגעה בנבחרת" וכן הלאה.


ואני שואל את עצמי, ואתכם: לא נסחפנו עם העניין הזה? בסדר, מדובר בהחלט בשחקן טוב, אפילו יותר מטוב במסגרת המבחר הלא גדול מדי שיש כאן, שאין ספק שיכול לתרום לנבחרת. אבל מכאן ועד כל הדרמה הזו? יאללה-יאללה. רוצה? יופי. ברוך הבא. לא רוצה? בלי טובות. שב בבית. יסתדרו בלעדיך, וגם לא יסתדרו - לא יקרה כלום. לפחות כל מי שייכלל בסגל - יעשה זאת בלי לשדר באופן גלוי או סמוי שבעצם לא בא לו, ושכולם צריכים בכלל להודות לו על שהואיל לבוא ולעזור לחבר'ה. מי שישמע. אפשר לחשוב שהלייקרס צריכים להסתדר בלי קובי, או שנוביצקי מבריז למאבריקס. דייויד בלו, עם כל הכבוד.




הלאה. גם הכישלון של הנבחרות הצעירות כבר נותח ונטחן מכל הכיוונים. לא שהתרגשתי או נפלתי מהכיסא בעקבות התוצאות, אבל שאלה מרכזית אחת בנושא כן נשארה לי. במהלך העונה החולפת צפיתי בהרבה מאוד שידורים מהליגה הלאומית, בה שיחקו רוב שחקני סגל העתודה. במהלך השידורים, כבר הספקתי לספור את כמות הפעמים בהן החמיאו השדרים והפרשנים לאותם שחקנים, והגדירו אותם " נהדר", "מצוין", "יוצא מן הכלל" וכן הלאה.


אז נכון שמהלכי הכדורסל שזיכו את השחקנים בשמות התואר המחמיאים הללו אכן היו נאים מאוד, ולעתים אף יותר מכך, אבל השאלות נותרו בעינן: האם, לאור התוצאות באליפות אירופה, יש להסיק כי שחקני הנבחרות האחרות פשוט יותר נהדרים, מצוינים ויוצאים מן הכלל? שמא הסטנדרטים שלנו ירדו לאחרונה? ואולי האשם בכלל במאמני הנבחרת, שלא הצליחו להפיק תוצרת קבוצתית מהמצוינות האינדיווידואלית הזו? אשמח אם יקום מישהו מאלה שכן מבינים, ויאיר את עיני כולנו בנושא.


נקסט. יאו מינג (או מינג יאו, כפי שהוא עצמו ביקש שיקראו לו) פרש. האמת? לא עשתה לי כמעט כלום הידיעה הזו. אכן תופעת טבע, אמנם שחקן פנטסטי ביסודו, בלי ספק דמות חיובית לדעת כולם ופורץ דרך אמיתי עבור האומה הסינית, אבל בשורה התחתונה - כבר שנים שהאיש לא נמצא על הפרקט, אלא איפשהו בין מנוחה מוחלטת עקב פציעה לתהליכי שיקום, כך שעולם הספורט לא ממש הופתע והזדעזע מהידיעה.



אגב, גם כשהיה בשיא בריאותו ויכולתו במגרשים, ולמרות שהעמיד נתונים אישיים מצוינים, לא הצליח יאו להוביל את הרוקטס לשום מקום משמעותי. לא בדקתי, אבל לא חושב שהם אי פעם עברו את הסיבוב הראשון בפלייאוף איתו. מה שכן, לעולם נזכור ליאו את הדרך בה התגייס העם בסין מדי שנה, כדי להצביע בהמוניו ולהבטיח שהוא ייבחר ראשון למשחק האול-סטאר. מה שמגיע, מגיע. מעבר לכך, תודה על כל מה שנתת, ושלום.


מה עוד? צפיתי בשבועיים האחרונים בחלקים נרחבים מהטור דה פראנס. כן לוקחים חומרים מסוימים או לא לוקחים חומרים מסוימים - אין ספק כי מדובר בספורטאי על. אין שום דרך אחרת להגדיר זאת. ועדיין, אין לי מושג מה גורם לאדם להתעלל פיזית בעצמו ברמות כאלו. הודות לעבודת הצילום הנפלאה, זכו הצופים בקלוז-אפים יוצאים מן הכלל של הרוכבים לאורך כל שלבי כל אחד מקטעי המירוץ. מאות רבות של קלוז-אפים ראיתי, ולא הצלחתי לזהות רוכב אחד שנראה כאילו הוא נהנה ממה שהוא עושה. חוץ מאלה שניצחו בכל קטע, המראה הנפוץ ביותר בקו הסיום היה משהו בסגנון "יש! אני עדיין חי". לא מבין (גם) את זה, אבל מה שכן - איזה נופים יש להם לאורך הדרך. אנבליוויבאל.


אפרופו ספורטאי על, אליפות העולם בשחייה יצאה לדרך בשנחאי, ושוב נגזר עלינו לשבת מול המרקע, ולצפות (ביורוספורט, מה נראה לכם, בערוץ 1?) במייקל פלפס האגדי מנסה להשתלט על הבריכה. הפעם, זה יהיה מעניין במיוחד. בהיעדר חליפות הגומי הנתעבות, ואחרי שנה וחצי שהאיש נעלם ממסכי הרדאר - וגם כשהפציע פה ושם לא בדיוק הרשים - מרתק יהיה לגלות אם גם בגיל 26 יכול פלפס להפגין דומיננטיות מוחלטת, כפי שעשה ברוב התחרויות הגדולות בשבע-שמונה השנים האחרונות. אם נחיה, היה אומר כאן יו"ר הדירקטוריון, גם נראה.



ולסיום - בלי שום קשר לספורט בכלל ולכדורסל בפרט - האם כבר נתקלתם בדבר הזה? אם לא, או שחזרתם הרגע משליחות בת חודשים ארוכים מחוץ לשביל החלב, או שאין לכם בבית נסיכות, או שאתם פשוט לא מבינים כלום. סתם שתדעו.


shaharhermelin@gmail.com

 
 
שוטה הנבואה
 
 
אבל כבד
 
 
מי החבוב? ...
 
 
פעמיים אלוף אירופה עם מכבי ת"א, מדליסט כסף עם הנבחרת. ...
 
 
 
 
 
 
 
Powered By Art-Up