היי ערן,

קצת קשה להיות בימינו אוהד נבחרת ישראל. תבוסות מול העילית האירופית, ניצחונות קשים ומייאשים מול נבחרות ברמתנו ומטה. ראיתי מעט מאוד מהמשחק מול איטליה ובפרט לא ראיתי את 50+ השניות האחרונות של ההארכה כך שמה שנכתב כאן הינו בערבון מוגבל, אבל כמעט התביישתי בעובדה שישראל הצליחה לשחק בצורה כה נרפית ברגעים האחרונים של הזמן החוקי.

העבירה שלא היתה במצב של 84-81 היא עניין שיש לבררו, כי כל האולם וכן כל קוראי כדורסלע-האתר יודעים כי יש לעשות עבירה במצב כזה. גם נדמה שהנבחרת התכוונה לעשות עבירה אבל משהו שם השתבש.

נבחרת ישראל היא כמו מכונית שמגיעה למוסך (אליפות אירופה) לאחר בעיה נקודתית (הפציעה של כספי, במקרה זה) ובמהלך הבדיקה מתברר שיש עוד כמה וכמה (וכמה!) עניינים הדורשים תיקון.

ככה הגששים היו מסכמים את זה: - "סמי-סלע, עזוב הכל, סגור איתו חשבון".

- "מה היה לנו כאן? תבוסה-עוד תבוסה-הפסד בכבוד-ניצחון דחוק - ואת ההארכה מול איטליה אנחנו נותנים לכם און-דה-האוס. סך הכל התשלום הוא - ככה וככה".

ככה וככה - מצד אחד פירפרו אותנו כמה כוכבי נ.ב.א בנבחרות שאמורות להגיע רחוק באליפות הזו (לפחות צרפת). גם כשניצחנו זה היה לאחר הסתבכות מיותרת וזיעה רבה עקב החלטות לא לגמרי מדויקות בדקות האחרונות.

מצד שני - עם הכלים שיש לנו ובלי כספי קשה היה להוציא הרבה יותר מהנבחרת. אפשר להסתכל על האיטלקים ולדעת שיכול להיות גרוע יותר - יש להם 3 כוכבי נ.ב.א שמשחקים דקות משמעותיות בליגה הטובה בעולם ובכל זאת הנבחרת הזו לא מגיעה לשום מקום (למה באמת הם לא מתחברים?).

אפשר להיות מרוצים משני הניצחונות האחרונים שהראו שאנחנו עדיין שייכים לדרג השלישי-רביעי של אירופה ושאין סיבה להתבייש בכך, אלא להכיר במציאות הזו וביכולות הנוכחיות של הנבחרת.

לסיום, ציון לשבח על משחקם של ניסים מהקו האחורי וכדיר מהקו הקדמי. הם עשו את המקסימום בשתי העמדות הבעייתיות בנבחרת ויצרו תחושה שניתן לסמוך עליהם, לעשות שינוי ולתת ערך מוסף בעת הצורך.

שי

רוב תודות על המייל, כה קרוב הוא המשחק נגד איטליה ופתאום נראה ונשמע כמו היסטוריה רחוקה מאוד. באשמתי הבלעדית, כמובן, יען כי התמהמהתי יותר מדי זמן בהעלאת מהדורת שאלותשובות. עסוקים היו דירקטוריון כדורסלע והמוסד הנשיאותי בהעלאת דף הפייסבוק החדש וטיפוחו בימיו הראשונים באוויר. אין לי מה להוסיף, כבודו.

לנשיאנו שלומות,

בעקבות המשחק המוזר/חריג/ביזאר (יו ניים איט) נגד האיטלקים, עלו וצפו במוחי שתי שאלות מהותיות אשר מי אם לא נשיאנו יוכל לפתור לי אותם ובכך אמשיך את חיי בנחת.

ראשית, האם מדובר בסל הניצחון הראשון של יניב גרין בקריירה הארוכה שלו? (יש יגידו שקשה לקלוע סלי ניצחון מהספסל).

שנית, מעניין לעניין באותו העניין, האם זכור לך, אפילו בשליפה מהמותן, סלי ניצחון שנקלעו על ידי סנטרים? (אפילו המקרה היחידי שעולה לי, סל ניצחון של מרסר נגד הפועל חיפה, נקלע קרוב לקשת השלוש בזריקת גארד לכל דבר ועניין).

אם אכן נדיר הדבר, עולה השאלה מדוע בתרגיל מסודר לזריקה אחרונה במשחק, מעדיפים מאמנים תרגיל OPEN כזה או אחר או זריקה מרחוק, במקום הכנסת כדור פנימה לזריקה באחוזים גבוהים יותר. אתמהה ממושכות וגו'.

אלעד

שאלות נאות כרפאל הן אלו. אודה ולא אבוש ואף אבוש ואודה בו זמנית, כי באחרונה אני מתקשה לזכור מה אכלתי שלשום בצהריים. ובמלים אחרות, הסיכוי שאזכור סלי ניצחון של יניב גרין, אם היו, קלוש עד חלוש. לא זוכר אף סל ניצחון שלו.

לגבי סלי ניצחון של סנטרים - גם כאן חלוש וקלוש, אבל בשליפה עולה לי סל ניצחון של סמיליאן פאביץ', הסנטר של נבחרת העתודה הסלובנית, בגמר אליפות אירופה נגד ישראל במקדוניה 2000. בצ'ירוביץ' הלך לסל, החטיא ופאביץ' תיקן בריבאונד התקפה, האין זאת?

זכור לי גם סל ניצחון מריבאונד התקפה או משהו כזה, שקלע ד'אור פישר באחד ממשחקי היורוליג של ריאל מדריד בעונה שעברה.

לגבי מה-מי-מו וכל זה באופן כללי, נדמה לי, על אף שאינני, שכבר היינו בשאלה הזו. אחת, מאוד יכול להיות שמאמנים דווקא כן רוצים שכדור יגיע לפעמים פנימה לזריקה ממצב יותר נוח, אבל בסופו של דבר הגארדים עושים מה שהם רוצים.

שתיים, הכנסת כדור פנימה היא לא בהכרח פעולה פשוטה, ואם היא נעשית באופן שקוף וצפוי מדי ההגנה מתכווצת ונערכת והזריקה הקלה, כביכול, נעשית פתאום לא נוחה. בקיצור, מפה לשם ומשם לפה, הגארד עם הכדור שלרגע עלו בו-מקאלב מחשבות אמיתיות להוציא את הכדור מהיד – מתחרט ולוקח עניינים על עצמו ועל אחריותו.

קצת כמו נאור ציון שאומר: "אבל אני כבר פה (אז לא תיתן לי לספר בדיחה?)", אומרים הגארדים: "עזוב נו, הכדור כבר אצלי, תן לי לעשות מה שאני מוצא לנכון".

שלומות,

מדי פעם אתה מזכיר את העניין המרגיז שבציון שם המדינה ממנה באה הקבוצה, כאילו צריך להזכיר לעם שציבונה זאגרב היא קרואטית, אחרת יכולים הנתינים לחשוב שמדובר בקבוצה בלגית, למשל.

ובכן, הנה אותו עניין מרגיז בצורה קצת שונה: "דלרוי ג'יימס, אחיו של שון, קלע 12 נקודות" מדווחים באתר ספורט 5. ואני שואל: האם דלרוי ג'יימס אינו שחקן כדורסל בפני עצמו? האם קנדיס פרקר, למשל, צריכה חותמת אישור שהיא אחות של אנתוני כדי שנבין במי מדובר?

דביר

דווקא במקרה הזה ממש אין בעיה עם העניין, לדעתי. תיישון ג'יימס שיחק פה שלוש שנים, הפך מפורסם כאן ועבר הקיץ למכבי ת"א. הוא בעניינים, הוא בכותרות. דלרוי ג'יימס עוד לא שיחק כאן משחק רשמי אחד. נכון לעכשיו הוא אחיו גם בפרסומים, והוא עוד יהיה אחיו זמן רב - שלא יהיה לך ספק.

לו היה החבר דלרוי חותם באיזו קבוצה במקדוניה ומשחק שם, ספק אם על כל 10 פרסומים בהם שמו היה מוזכר בתקשורת המקומית היו מזכירים שם אפילו פעם אחת את עובדת היותו אח של תיישון ג'יימס. כאן, כאמור, הוא אחיו. לפי שעה.

ציבונה זאגרב הקרואטית זה סתם עניין של הרגל מיותר ומטופש שהשתרש. אגב, אם כבר הזכרת את קנדיס פארקר דע לך שישנם יותר אזכורים לגבי העובדה שהוא אח שלה, מאשר היא אחות שלו. אפילו שהוא שחקן NBA, הוא הדלורי של משפחת פארקר, תאמין או לו.

שלומות,

טעותו של נאה כרפאל מצאה חן בעיני עד מאוד. שם נפלא הוא לורבך, ואני דורש הצעת החלטה כי כך יקרא שמו מהיום. ועוד יותר - נזכרתי בקטע הזה של עלי מוהר ז"ל, הגאון המופלא, אומן המילה. הנה זה.

קובוש פוחתק, אראזם לורבך. נפלא.

רב"ס

הזיות סוקולוביות כרגיל, אבל אם עלי מוהר מוזכר – אז למה לא, נעביר את זה כמו שזה. אגב, לבני העם ובנותיו שטרם הציצו: מוהר ז"ל נכנס לפני מספר לחלקת 'לזכרם – מוסיקה' בכדורסלע-האתר. אוצו-רוצו לחזות בפלא. ואגב, אובך אפף את לורבך ברבע הגמר נגד סלובניה, נתקשה להכחיש זאת.

אחדשכת"ר וכו' וכו',

לעניות דעתי, גל מקל, חביב הספרה הטרי, הוא ולא אחר ולא אחר אלא הוא, חירב לישראל את המשחק נגד איטליה וכמעט הפסיד לה אותו. טעמי-נימוקיי:

1. מחזיק את הכדור ה-מ-ו-ן זמן, ואז כבר קשה להוציא מהלך נורמאלי בביטחון ושקט.

2. זריקה איומה תוך כדי תנועה אל הסל, שכל הזמן יצאה לו חזק מדי ועפה החוצה (כי הוא היה בתנופה, דה? אל תנסה מה לא הולך, קפיש? אליהו יש כנראה רק אחד!).

3. לא הריץ מספיק את הנבחרת, וכל התקפה הפכה לעסק עומד.

4. נוסף לכל, אין לו שלוש, אין לו מי-יודע מה איום מחדירה (מסיים גרוע ליד הסל, ולא פלא, הרי הוא קצת נמוך מול הערלים-הז'לובים האלה). הכדור אצלו והוא מתעקש שיישאר עוד קצת, אולי יוכל לומר שנגמר הזמן אז היה צריך לזרוק. אנא עארף.

הקיצר, שיגע אותי. מעניין אותי מה דעתו של הנשיא על הופעתו היום, שהרי הנשיא עשוי דווקא להרגיעני, ולמצוא אי-אילו כהנה וכשמה נקודות חיוביות בחביב החדש.

שמיל

מייל חזק ביותר שמיל, אתקשה להכחיש זאת, אף לא אסתתר. חביב הסיפרה, איך לומר, ראשו היה עמוק במדים הירוקים של טרוויזו-שלנו במשחק הזה. כל כך רצה להרשים את צופי הטלוויזיה באיטליה ובהם גם סשק'ה-שלנו ג'ורג'ביץ', מאמנו החדש, עד שיצא כי הבאיש את המגרש שלא בטובתו. אנו מתנצלים בפני כל קוראי כדורסלע-האתר על יכולתו של חביב הסיפרה לשנת 2011 במשחק זה.

אהלן ערן,

דבר קטן בשעת לילה מאוחרת זו, על קצה קוצו של המזלג. באתר ערוץ הספורט אייל גרוסברד פרסם כתבה שבה הוא מדווח שנוביצקי עבר את מ-י-ק-י ברקוביץ בטבלת קלעי כל הזמנים של אליפות אירופה וכעת הוא מדורג במקום השני.

לא ראיתי אזכור לזה בשום אתר אחר. כתבה כדורסלעית וסטטל'ית במהותה. אומנם אתרי אינטרנט אינם זוכים ל'יאה', אבל במקרה הזה אני רוצה לציין אותו.

בברכת ליל מנוחס וד"ש לפנחס,

גל

ובכן כי כן, לקחתי המלצה זו ורשמתי על פיה "נאה" בלינק הרלוונטי, ברם אולם הענקתי אותו לערוץ הספורט ולא לחבר גרוסברד מהסיבה הפשוטה, שאתרים אינם נכללים בסקירה שם ולעומת זאת שמעתי את הדברים במהדורת חדשות הספורט של הערוץ. אז נו, אוקיי, עיגלתי פינות והלכתי עם הנאה.

אלא מה – בבוקרו של יום המחרת יצר קשר אחד הנתינים המכובדים וסיפר, כי למעשה הנתון הזה הופיע במהלך שידור המשחק ומקורו בשידור הליטאי. לפיכך הנחתי שכל מה שעשה מי שעשה זה להעתיק את הנתון, יו נואו. זה לא שחפרו כאן לעומק וגילו את הנתון הבאמת מסקרן הזה. לפיכך, הסרתי את הנאה. בשביל נאה צריך לעבוד קשה יותר.

נשיאנו,

ברכות מסויגות על דף הפייסבוק, אני לא מהמתמוגגים מהעניין אבל מילא. לאחר עיון ב"נראו לאחרונה" שם גיליתי להפתעתי שאסף דותן וציון קובה עובדים בחברת החשמל. מאז מתגלגלות לי הבדיחות בראש. האם יד המקרה כאן או שחברת החשמל החתימה אותם כי הם הצטיינו במכבי בחימום הספסל?! רציתי להסב את תשומת לב העם לעניין.

אברהם

חבוב, מדוע אינך מהמתמוגגים, מדוע? כך תפטור אותנו, ב"מילא" יבשושי ועבש? לא יאה.

כך או אחרת, אחרת או כך, אכן כי כן מחשבתך נכונה: מאחר שלא קיבלו הזדמנות לחמם את הידית, נאלצו לעבור הסבה והפכו למחממי ספסל. ספק אם התמוגגו אף הם מהעניין אי אז באותם ימים. ייתכן כי ניסו לדקלם במהירות "אנחנו לא מהמתמוגגים אנחנו מהמתמוגגות". הראשון שנפסל יוצא מהמשחק.

ועד כאן מהדורת שאלותשובות.

בוקר צח, צהריים זכים וערב נינוח במיוחד.