ההיגיון הפשוט קובע, כי הטור הזה אמור לעסוק בגמר היורובאסקט, בעלילות הגבורה של נבארו והגאסולים ובמאבקם הצודק מול טוני פארקר המאוס וחבורת הקפצנים (המוכשרים והמלהיבים-לעתים, יש להודות) הסובבת אותו. אז ההיגיון קובע, סו וואט. ראשית, בלי לבדוק אני יכול להניח שכבר קיבלתם מנת יתר בנושא בכל מקום אפשרי, כולל כאן באתר. שנית, הטובים יותר ואלה שהגיע להם ניצחו. נקודה. שלישית, סתם בא לי ללכת בכיוון אחר לחלוטין. זה מה יש.

ובכן, בשלהי השבוע שעבר, נסעתי לערבה בענייני עבודה. אמנם אין מדובר בנסיעה קצרה - כמעט 600 ק"מ ביום אחד - אבל מבחינתי שווה כל ק"מ. אני מאוד אוהב את הערבה. כמעט כמו את כור מחצבתי בעמק ואת הגליל העליון (מאז ומעולם פייבוריט שלי, ובלי שום קשר לכדורסל). אי לכך ובהתאם לזאת, עוד לפני שנגיע לעניין שלשמו התכנסנו, הרשו לי לעשות להם תשדיר שירות חינם אין כסף: רדו בהמוניכם לערבה. לא תצטערו. מלה של וארזה.

זה לא רק הנוף המדהים (בגוגל ניטש מאבק איתנים בין המגדירים אותו כ"נוף בראשית" לאלה המעדיפים "נוף קדומים". שני הצדדים צודקים, אגב). זה האנשים עצמם, המרחבים, קצב החיים הרגוע וכן - גם האטרקציות. מומלץ ביותר, במיוחד עכשיו, כשהטמפרטורות מואילות בטובן לרדת לאזור השפוי. הנה כאן וגם כאן לינקים לכל מה שמציעות שתי המועצות האזוריות הרלוונטיות: ערבה תיכונה וחבל אילות. נסו ותיהנו.

בדרך חזרה הביתה, החלטתי לגוון, ובמקום לעלות צפונה בדרכים ה'קונבנציונליות', העדפתי לעשות זאת בכביש צדדי יחסית, העובר ממש בלב המדבר. אחרי שהמאזדה השכורה התאוששה מההלם בו לקתה לשמע הבשורה, היא דווקא שינסה את מנועה וצמיגיה ועמדה בכבוד בדרך הלא פשוטה כלל ועיקר.

לפחות עשרים וחמש שנה לא נסעתי בכביש הזה, וכמעט שכחתי כמה יפה שם. אם לצטט את נסיכה א': "מדהים ברמות-על". לא פחות חשוב: במשך כמעט שעה של נסיעה, עד שהתחברתי שוב לכביש קצת יותר ראשי, פגשתי בדיוק שלוש מכוניות. חוזר שנית - שלוש מכוניות בשעה. מבחינת מי שכבר עשור וחצי חי בגוש דן, מדובר בעובדה שלבדה מצדיקה את הטיול דרומה.

(דבר יו"ר הדירקטוריון: אלה שלוש מכוניות יותר מדי, הנוהגים בהן היו אמורים להיות באותה עת עמוק בתוך כתבי בכדורסלע-האתר, או לחילופין כדורסלע-הפייסבוק. הם ייקנסו. המשך נא סר ש.).

תוך כדי נסיעה, הבחנתי בגמל, שרבץ לתומו לא הרחק מהכביש. עד כאן, שום דבר יוצא דופן. מן המפורסמות היא, כי מדי פעם נתקלים במדבר בגמל. גם העובדה שהוא רבץ שם לבדו, לא עוררה תמיהה רבה מדי. הרשיתי לעצמי להניח, כי הבעלים נמצא לא הרחק, עוסק במה שעוסק. החלק הפחות טבעי בתמונה, היה כחצי מטר מהגמל הרובץ. שם, ניצב לו בגאון כדורסל.

אפילו תוך כדי נסיעה, ממרחק של עשרים או עשרים וחמישה מטר ועם העיניים הדפוקות שלי - זיהיתי בקלות כי מדובר לא סתם בכדורסל, אלא ב"סופר K" מגומי. "סופר K"! אין לי מושג כמה כדורים כאלה שחקתי עד דק על מגרש האספלט הרעוע של רמת דוד, אבל מדובר בהרבה. כמו כן, אין לי שום מושג כמה שנים לא נתקלתי בדגם הזה, אבל מדובר בהרבה יותר מהרבה. לרגע ציפיתי שטוני ודאג יופיעו ממעמקי מנהרת הזמן המיתולוגית, ויתייגו את הכדור כמוצג היסטורי, בעל חשיבות ארכיונית ממדרגה ראשונה.

עקב קוצר בזמן, לא יכולתי לעצור ולחקור לעומק מה עושה "סופר K" מגומי ליד גמל רובץ באמצע המדבר, ונאלצתי להמשיך בנסיעתי צפונה, תוך שבראש מתרוצצות להן מספר שאלות:

האם בעלי הגמל היה בעברו שחקן, והכדור הינו מזכרת מימי תהילתו בהפועל מעלה עקרבים, או מי שזה לא יהיה?

האם הגמל עצמו היה בעברו שחקן, והכדור הינו מזכרת מימי גדולתו במכבי ערבה, או מי שזה לא יהיה?

האם מטייל חסר אחריות החליט להיפטר מהכדור דווקא במקום זה, השליכו לעבר הגמל ובכך חטא שלוש פעמים: גם ויתר מרצונו על כדורסל, גם ניסה לפגוע בבעל חיים חביב ומועיל וגם זיהם את המדבר?

או שמא מדובר בתאונה מצערת, ואי שם בארץ יושב מישהו, ומבכה מרה את אובדן הכדור האהוב עליו מימי כיתה ו'?

ואולי, רק אולי, מדובר בסנונית ראשונה ליוזמה מהפכנית בחלק ארץ זה. בניסיון לשלב סוג אחר של תרבות בנוף בראשית. אם כך הם פני הדברים, על אף היותי חובב סביבה מושבע - עם ותק של כמה וכמה שנים בחברה להגנת הטבע, הלוחמת ללא הרף למען שימורם של השטחים הפתוחים - אני מצהיר כאן ועכשיו כי אין לי שום בעיה אם משמעות הכדור הינה למעשה הקצאת שטח קטנטן לטובת דבר גדול בכל קנה מידה: הקמתו של מגרש הכדורסל הראשון בבקעת צין. ולתפארת מדינת ישראל.

shaharhermelin@gmail.com