שלום נשיאנו,

לבושתי הרבה נכנסתי לאתרנו החשוב לאחר זמן רב שלא עשיתי כן. הראש נמצא במקומות קצת אחרים בתקופה האחרונה, מצב הרוח לא בשמיים וגם הזמן לא מצוי בשפע. אבל אמש בשעת לילה מאוחרת נכנסתי והנה לשמחתי טניסלע מחכה ממש לי. קראתי, כרגיל נהניתי וברצוני לומר דבר מה.

אחת לשנה משפחתי הרחבה ואני יורדים דרומה לאילת למספר ימים. גיסי ואני נוהגים ערב אחד לקחת מחבטים ולהרביץ משחק, לתרגל את מה שראינו מרוג'ר והקיפוד על רטוב ובעיקר לקוות שאף אחד לא רואה אותנו.

הדבר העיקרי שחוזר על עצמו הוא שהשחקן המגיש ברוב הגדול של המקרים מפסיד את המשחקון. נשמע קצת מוזר אולם כשמדובר בשחקנים שאינם במאיה הראשונה (וגם לא ברבות מאוד אחריה) הדבר די הגיוני, בעצם. רוב המחשבה הולכת לכוון את הכדור למקום בלי להיתקל ברשת, ככה שההגשה לא חזקה, די גבוהה ומאוד מאוד א י ט י ת.

אמור נא לי נשיאנו, האם רק בקרב שחקנים מסדר הגודל שלי זה המצב, או שגם אצל חברים מעט יותר משופשפים זה המצב?

בשורות טובות

יאיר

ברור שאני יכול לדבר רק בשם עצמי בעניין הזה, ואם אני מדבר בשם עצמי אז התשובה היא: בול. גם אני שמתי לב לעניין, וזה בדיוק מה שקורה גם אצלי במשחקיי התכופים מול השכן.

מספר מחשבות לי בנושא: ריישית כל, כמו שנהגה לומר סבתי מרים עליה השלום, אני חושב שיש קשר ברור לכך שלא למדנו טניס באופן מסודר (אני וגם אתה, יש להניח) והמשחק שלנו חובבני לגמרי. מכות הגשה מבוססות לא פחות על טכניקה מאשר על עוצמה.

היות שמרוכזים בעיקר בלהכניס את הכדור למלבן, כמו שאמרת, זה בא כנראה על חשבון העוצמה. כדי להכות בעוצמה אתה צריך להיות בטוח במידת הדיוק שלך, כי אחרת מה שייצא לך זו מכה חזקה מאוד שנוחתת בחוץ. לפעמים גם רחוק מאוד מהמלבן.

גם לי יוצא להפסיד לא מעט משחקי הגשה. זה מאכזב, אבל גם מובן. היות שמכות ההגשה לא חזקות מספיק ולא מתוחכמות מספיק, ליריב (אצלי זה השכן, אצלך הגיס) יכולים להתכונן מספיק זמן ולתת מכת הפגזה מספיק מדויקת וחכמה כדי שלא נוכל לענות עליה. ככה יוצא שהיתרון העקרוני של משחקון הגשה הופך לחיסרון. גם השכן חלש מאוד בהגשות שלו ולכן קל לי יחסית לשבור משחקוני הגשה שלו.

יותר מזה, בפעמים שבהם החלטתי שאני פשוט לא מתעסק בזה בראש, מנסה להגביר קצת את העוצמה ולא חושב יותר מדי על הטכניקה – הולך לי יותר טוב. ועדיין, טרם הצלחתי להשתחרר סופית מהחשש להחטיא את ההגשה הראשונה ואז להישאר עם סרב שני עלוב מדי.

קצת כמו בכדורסל, וקצת כמו שאומרים לגבי קלעי שלשות או שחקנים זורקים מקו העונשין, כנראה שלא צריך לחשוב יותר מדי על מה שעושים ולפעול מתוך אינסטינקט, ברם אולם ואף על פי כן, האמת היא שהדברים האלה אמורים בדרך כלל ביחס למקצוענים. אנחנו, כנראה, לא יותר מחובבנים. וזה גורלנו.

היי ערן,

ברשותך, הערה לגבי ההתייחסות הרבה למשחקי ליגת העל לתיכונים בכדורסלע.

אני מניח שתסכים איתי שרוב הגולשים מתעניינים בליגה הזו הרבה פחות מאשר בליגת העל (ע"ע "קזינו"), ה-NBA ואולי אפילו קבוצת הכדורסל של הפועל פ"ת נשים (גם אתה - פרשן כדורסל במשרה מלאה - בקושי התעניינת בליגה עד שנה זו).

ובכל זאת, אם אני לא טועה, פרסמת טור של "כל מילה בסלע" לאחר כל מחזור תיכונים עד כה.

הרושם הוא שטורים אלה באים על חשבון דברים אחרים (ניתוח של מכבי החדשה למשל, התייחסות לזה שאם פארמר עוזב כרגע יש להם גארדים ברמה של יורוקאפ ולא יותר).

ברור שזה האתר שלך ותעשה מה שבא לך ועדיין נמשיך להיכנס ולקרוא אבל לדעתי שווה לשים לזה לב.

נ.ב. "ישראל היום" לא חייבים לסקר ליגה שלא מעניינת את הרוב המכריע של הציבור. הם מסקרים ליגת תיכונים/נוער של ענף אחר? לדעתי זה לא שווה "לא יאה" (בטח שלא 3 כאלה).

גמר חתימה טובה ועוד הרבה טורים על תיכונים אך לא רק,

דן

מייל נאה ופייר אינאף, ואני רוצה לענות לך.

שמע, חבוב, יכול להיות שקשה לרדת לסוף דעתי בנקודה הזו, אבל צריך לזכור משהו כשמגיעים לאתר הזה. לכדורסלע-האתר, ממש כמו לסיפרה בסלע או לדרבי, חוקים משלו. זה לא דומה לאתרים אחרים, אין פה שאלה של מה עדיף ומה קודם ושום דבר לא תופס את מקומו של האחר. מה שסטנדרטי ומתבקש במקומות מסוימים, לא בהכרח תופס כאן.

זה אולי לא מקובל בעיניך כקורא, אבל הדברים שהזכרת (ניתוח של מכבי החדשה או התייחסות לזה שפארמר וכו') הם הרבה פעמים בבחינת עונש מבחינתי. ואתה יודע למה? כי כותבים עליהם תחת כל עץ רענן, וכי אני עצמי כותב עליהם במסגרת העבודה שלי, וכי כתבתי מיליונים של מילים בשנותיי כעיתונאי. וכשאני מגיע לכדורסלע, מעוז הנוחות, נינוחות ונוחיות, אני מרגיש בהרבה מאוד מקרים שמכבי המסוקרת לעייפה היא הדבר האחרון, או לפני אחרון, או לפני לפני אחרון, שבא לי לכתוב עליו.

אני רוצה את הכיף שלי, השקט שלי, הראש שלי ומה שמתחשק לי באותו רגע. ולפעמים, בין כל אלה, השיקול של מה הקוראים רוצים (אם אכן זה מה שהם רוצים גם כאן או גם ממני) לא מוצא את מקומו. ולא כי הוא לא חשוב בהכרח, אלא כי החירות לכתוב מה שרוצים, ולא פחות ממנה החירות לא לכתוב בכלל, היא בונוס אדיר עבור מי שמושגים כמו דד ליין, רייטינג וצריך/לא צריך הם מושגי היסוד שלו ביומיום במשך כל כך הרבה שנים במקומות שמתפרנסים מהם.

אחרי כל כך הרבה שנים, בדרך כלל היסטריית מכבי לא עושה לי כלום, ואם עושה – אז להיפך: היא מבריחה אותי. אם כולם כותבים על לאשקו, תהיה בטוח שלא אכתוב על זה בכדורסלע. כשזו תהיה מילאנו, אני מניח שאצטרף. אבל העובדה שמכבי התניעו את העונה לא אומרת שאני התנעתי, או שכדורסלע-האתר לא יכול לכתוב בדיוק באותו יום על טריוויה ב-NBA כמו ששרבט סר ש. הרמלין, או להציג אייטמון של שוטה הנבואה, או להכניס סוסון יאור חדש לביצה או לזמרר שיר שמתקשר לטורניר צ'אנס במלחה. הרי זה חלק גדול ממהות העניין. חופש היצירה המוחלט.

לעניין בתי הספר: כתבתי אייטמון אחרי כל משחק והיו שלושה כאלה, זה נכון. העסק חדש לי, אני עדיין מתלהב ממנו, עובר חוויה שטרם יצא לי לחוות כפרשן טלוויזיה בשידורים חיים ונהנה מהחיים ואפילו מהנסיעות. האייטמונים האלה מתפרסמים במקביל גם באתר של התאחדות בתי הספר וגם בכדורסלע-הפייסבוק ובקרוב גם אולי בפייסבוק של 'ספסל' ועשויים להביא אלינו קוראים חדשים. בסופו של דבר, זו המטרה.

לא בטוח שדווקא עוד קטע שחוק על מסקנות מהמשחק נגד נובו מסטו יעשה את אותה פעולה, אבל כך או אחרת, אחרת או כך, הלוקסוס הגדול ביותר שיש לי כמנהל וכותב בכדורסלע הוא, שכאן המציאות הניוזית אינה בהכרח מכתיבה לי את הסיקור, אלא כאן אני מכתיב את המציאות במגבלות קלות. כי כן, בסופו של דבר אהיה חייב לכתוב על מכבי, גם אם חולון נגד גלבוע/גליל יעניין אותי יותר. זה יבוא ויקרה כשארצה. לא רגע לאחד לפני.

לעניין "ישראל היום": שמע, חילקתי להם שלושה "לא יאה", כי בתקופה הזו ניסיתי להבין אם מדובר במקריות או במגמתיות. עכשיו, כשהבנתי שהם לא מתייחסים לעניין מתוך עיקרון כלשהו, אין לי כוונה להמשיך ולתת "לא יאה" מדי שבוע. אני חושב שאין הסבר או תירוץ שיכול להצדיק את מה שהם עושים, ודאי כשהעיתונים היומיים הגדולים נוהגים אחרת, ודאי כאשר מדובר בפיסקה או שתיים בלבד, אבל זו בחירה שלהם.

לשאלתך בעניין ליגות בתי ספר אחרות שמסקרים או לא, ביררתי עם זיו ישראלי, מאנשי התאחדות בתי הספר. הוא הסביר שישנן גם ליגות כדוריד, כדורעף וביפ, שמתחילות אחרי שמסתיימת ליגת הכדורסל ומדי שבוע משודר בטלוויזיה החינוכית משחק מאחת מהן, לא מכל אחת מהן.

בכדורסל, כידוע, יש שידור אחת לשבוע בקביעות. לדבריו, בהשוואה לליגות האחרות, ליגת התיכוניים בכדורסל היא הוותיקה מכולן (מאז 1994), המשודרת מכולן, היוקרתית מכולן וגם זו שמביאה הכי הרבה אוהדים למגרש בסופו של דבר. על סמך הדברים האלה, דעתי בנושא רק מתחזקת.

שלומות ונצורות בשלב זה.