"נו?", שואל לואיס, ידידי אוהד הניקס והעו"ד המצליח - בסדר הזה - בשיחתנו השבועית (או הדו-שבועית. כאילו שמישהו סופר ושלמישהו אכפת), "מה דעתך על מחזור הפתיחה של היורוליג?". "עזוב מה דעתי", אני אומר, "אבל ממתי אכפת לך מה שקורה בצד הזה של האטלנטי?". "מה אומר ומה אגיד", עונה האיש, "אין NBA, כנראה שלא יהיה NBA, עונת המכללות עוד לא החלה, אז מתוך חסך רציני בכדורסל ובלית ברירה, ובעזרת האינטרנט, החלטתי להציץ בנעשה אצלכם".

"אם לא אכפת לך", אני אומר, "אשמח אם תרחיב, תפרט ותנמק מה כוונתך ב'החלטתי להציץ'. ממש ישבת וצפית במשחק יורוליג מתחילתו ועד סיומו?". "לא רק באחד, אלא בשלושה: ז'לגיריס-צסק"א, קאזאן-סיינה ומילאנו-מכבי", מפתיע לואיס, "אמנם, חובה עליי להודות ואף להתוודות כי באף אחד מהמקרים לא שרדתי משחק שלם, אולם בחלקים נבחרים מכל אחד משלושת המשחקים צפיתי גם צפיתי. היו דקות טובות יותר ופחות, היו שחקנים ששיחקו טוב יותר ופחות, אבל מעבר לכל הניתוחים המקצועיים - אני מאמין שהגעתי סוף סוף לתובנה חדה וברורה מה כל כך מפריע לי במשחקים האלה". "דבר", אני אומר, "העם כולו מאזין במתח למוצא פיך". "תתפלא", הוא אומר, "שום דבר שקשור לכדורסל לשמו. אלה השמות של השחקנים. הם פשוט מזעזעים".

"לואיס?", אני מתנסח בזהירות (בכל זאת, בעורך דין מצליח מדובר, כן?), "נמאס לנו מספורט נטו אז התדרדרנו לאמירות גזעניות-משהו?". "חלילה", הוא נחפז להעמיד דברים על דיוקם, "שיהיה ברור כשמש שאין לי שום בעיה עם אף שם שהוא, אבל אני פשוט רגיל לסטנדרטים מעט אחרים. ועוד לפני שתשאל, אשמח לפרט ולהבהיר.

"כל שידור ספורט, נבחן אצלי בכמה פרמטרים: איכות הצילום, מקצוענות השדרים, מגוון הנתונים הסטטיסטיים המופיעים במהלכו וכן הלאה. מעבר לכל אלה, אחד הדברים שהופכים מבחינתי שידור לחווייתי, הוא שמותיהם של הנפשות הפועלות. באירופה, כל מה שיש לכם להציע הוא שמות שאולי נשמעים לחלק מאיתנו, האמריקאים, אקזוטיים-משהו, כמו לזרוס פאפאדופולוס או דראגן מילוסבלייביץ'. מעבר לכך - איפה הדמיון? איפה המעוף? איפה כמה כינויים עסיסיים, מצחיקים, מביכים, משהו?

"אין מה לעשות, אתם הרבה יותר יבשים מאיתנו בתחום הזה, וזה פוגע גם בהנאה שיש לנו, לפחות לי, מהשידורים. כל מה שאני שומע זה א' מוסר ל-ב', זה מעביר להוא, זה זורק וההוא לוקח ריבאונד. ברור שזה קודם כל ולפני הכל ספורט. המשחק עצמו חשוב, וכך גם התוצאה. אבל אם אין פאן בדרך, מה עשינו? לא הרבה, או לפחות לא מספיק.

"יש סיבה שכל כך הרבה שחקנים בתולדות ה-NBA מוכרים בכינוים הרבה יותר מאשר בשם שהעניקו להם הוריהם. זה הופך את הכל להרבה יותר מעניין, שונה וכיפי. סיפרת לי על הבחור שכותב אצלכם באתר ושהרים פרויקט ענק על כינויים ב-NBA (אלעד "איש הזאב" זאבי, כמובן. ומי ששאל 'מי זה?' שיתבייש. ש.ה.) תגיד לי אתה, אפילו בלי שזה יהיה חלק מאיזשהו שידור - לא משעשע סתם כך לעבור על זה ולקרוא?

"הנה, כדי להמחיש, קח מייל ששלח לי מישהו לא מזמן בנושא זה ממש. אני חושב שהוא מדבר בשם עצמו:

ה-NBA, כמו רוב ענפי הכדור בארה"ב, עשיר בכינויים, בשמות חיבה, או בשמות משעשעים בזכות עצמם. ככל שחולפות השנים, הולכים ומתרבים השחקנים שהכינויים שקיבלו או שהעניקו לעצמם הפכו כמעט רשמית לשמם, או סתם מתהדרים בשמות שהופכים את חיינו למעניינים יותר.

בראש ובראשונה, והגיע הזמן לחדול מההתעלמות ולהכריז על כך בקול גדול: מג'יק ג'ונסון. הוא ולא אחר. לא שהוא רוצה בכך, כמובן, אבל שמו של האיש לא מקבל מספיק קרדיט על הגיחוך שהוא חייב לעורר. לא, באמת, תחשבו על זה…(ולמי שלא שולט ברזי הסלנג האמריקאי: 'ג'ונסון' הוא אחד הכינויים הנפוצים לאיבר המין הזכרי. עכשיו חזרו להתחלת הפיסקה ונסו שוב).

עוד כינויים ושמות שנוספו במשך השנים לרשימה המשעשעת: ד"ר ג'יי, פו ריצ'רדסון, סליפי פלויד, טרי רולינס, מוצ'י נוריס, סמוש פארקר, ספאד ווב, קיקי ואנדוויי, מוקי בליילוק, מאגסי בוגס, צ'אקי אטקינס, קדילאק אנדרסון, פופאי ג'ונס, פיג מילר, דאון-טאון פרדי בראון וספידי קלקסטון, אם למנות רק כמה.

ואגב, אם כבר שמות, הנה כמה שלא היית מתנגד לשאת בעת שאתה מציג את עצמך בפני בחורה במועדון לילה, או רוצה לבנות לעצמך מוניטין ברחוב: וורלד בי. פרי, בו אאוטלו, סליק ווטס, רויאל אייווי, סטרומייל סוויפט. כל השומע, יתרשם, ולפעמים אף יצדיע מיידית. אז, What's in a name? כמעט הכל".

"הבנת?", מסכם לואיס, "אחרי שכל החיים אני חשוף לשמות כאלה, איך אני יכול להעביר ערב שלם רק עם אליהו, סמית', בורוסיס ופוטסיס. אפילו 'גאלו' גאלינרי ושקורטאניציס (כך במקור. ש.ה.) לא עוזרים לי. אה כן, אפרופו כינויים, האם ידעת שטוני פארקר האהוב עליך, לא הביע שום התנגדות ואף קיבל בברכה את זה שהחבר'ה בסן אנטוניו קוראים לו TP. זאת, כמובן, מבלי לדעת שבצבא האמריקאי, כמו גם במקומות רבים ברחבי ארצנו, מדובר בראשי תיבות למשהו לגמרי אחר - Toilet Paper. ידעתי שתשמח".

shaharhermelin@gmail.com