12 מ-52 מהשדה, זה הנתון שמאיר קמינסקי והשחקנים שלו מתיכון "הריאלי העברי" חיפה ייקחו איתם לגומלין הביתי בשבוע הבא נגד "מטרווסט" רעננה. 12 מ-52 של שלושה השחקנים המובילים שלו, אדם חשאן, יובל שפרן ובר רוור. אין צורך לחשב, בדקתי: זה יוצא 23%. את המחצית, אגב, חיפה סיימה עם 0 מ-12 לשלוש ורק 25% לשתיים.

זה והנתון הנוסף: הפסד ב-12 הפרש בלבד אחרי שלשה מקרית עם הבאזר של עדן סמדג'ה ומשחק שהיה יכול בקלות להסתיים ב-20 הפרש. אלא ש-20 הפרש לטובת "מטרווסט", ושני המאמנים וכל השחקנים במגרש יודעים את זה, לא משקף את פערי הכוחות בין הקבוצות.

לפני המשחק עוד עלתה השאלה מי פייבוריטית במשחק. חשבתי שרעננה, על אף שהגיעה מהטורניר המחוזי ואחר כך הארצי אל רבע גמר ליגת העל, לא מגיעה כאנדרדוג. נכון שהיא התמודדה מול קבוצות פחות טובות מאשר "הריאלי", שהפסידה העונה רק ל"עירוני ט'" (פעמיים) בליגת העל, אבל בכל זאת, יו נואו, המאזן של "מטרווסט" העונה הוא 0-12.

כדי להחזיק במאזן נקי לחלוטין זו חייבת להיות קבוצה טובה, בטח כשהיא משחקת בבית עם הקהל שלה ועם התנופה של העלייה מהטורנירים הקטנים. ברגע שקמינסקי דיבר בראיון הפתיחה של המשחק על כך ש"הריאלי" מעדיפה שלא יתפתח משחק ריצה אלא בוחרת במשחק מסודר וממושמע, עברה בי תחושה שהם עלולים להיות בבעיה. רעננה קבוצה זריזה, מהירה שחיה על המון זריקות מבחוץ ואתלטיות.

מפה לשם ומשם לפה זה התחיל ב-9-25 לזכות "מטרווסט", קצב של 100 נקודות למשחק שקמינסקי ודאי לא העלה כלל על דעתו שהוא הגיוני או יכול להתממש. אם לוקחים בחשבון ש"הריאלי" עברה בשלב הקודם את חולון כשהיא סופגת בסביבות 50-55 נקודות במשחק, היה ברור שרבע כזה לא משקף את היכולת ההגנתית שלה, או משהו מסגנון המשחק שהיא רוצה להשליט.

אבל מי שואל אותה? בטח לא ירין אינהורן. השחקן הטוב ביותר של "מטרווסט" סיים עם 25 נקודות, 8 ריבאונדים ו-8 אסיסטים ב-37 דקות, ולקח אותה לניצחון בפער דו-ספרתי. כמובן שעם עשרים נקודות הפרש שכבר היו ביד לאורך המשחק שרון שוורץ והשחקנים שלו היו יוצאים לגומלין רגועים יותר, אבל זה מה יש. זו ליגת תיכוניים, צריך לזכור. באים, הולכים, הולכים, רצים, חוזרים.

השלשה המקרית שהתפתחה אחרי בלאגן בשניות האחרונות והורידה את הפער מ-15 ל-12 עוד עלולה/עשויה להתברר כקריטית, תלוי בנקודת המבט.

בסופו של דבר, זה היה משחק חלש יחסית. מהפחות טובים שראיתי העונה בליגת התיכוניים. אחוזי הקליעה של חיפה היו כל כך נמוכים, ושחקני המפתח (בעיקר רוור) נכנסו למשחק בשלב כל כך מאוחר, עד שלעיתים היה קשה לראות את מה שקורה במגרש. קשה ולא נעים. רוור זרק וזרק וזרק, והחטיא והחטיא והחטיא. בשלב מסוים קמינסקי הוציא אותו פשוט כי חס עליו, להערכתי. תוך זמן קצר הוא החזיר אותו. כנראה שפערי הרמות בין שחקני החמישייה לרוב שחקני הספסל גדולים בקבוצה מחיפה, אם המאמן מעדיף שחקן שמחטיא כל כך הרבה. רוור סיים עם 36 דקות, שפרן עם 38 וחשאן עם 32 ו-5 עבירות.

שתי הקבוצות הורידו 47 ריבאונדים כל אחת, עדות דוממת לנזקים שהתרחשו על החישוק ולוחות הסלים לאורך כל המשחק. בעצם, היו גם אייר בולים. אותם לא ספרתי.

לא נביא אנוכי, גם לא בן של נביא, אפילו לא קרוב, אבל לתחושתי יש לחיפה סיכוי סביר לחלוף על פני "מטרווסט" ולהגיע לחצי הגמר. בבסיסה, אם הכל עובד והזריקות נכנסות פנימה באחוזים סבירים, זו קבוצה שיכולה לעמוד באתגר.

אותו רוור שנאנק הפעם עם 5 מ-20 מהשדה, יכול לתפור עם 6 מ-7 לשלוש. אותו חשאן עם גוף סטייל סוסוני היאור של כדורסלע, בהחלט יוצא דופן בליגה הזו, לא אמור לסיים משחק נוסף עם 3 מ-16 מהשדה. אותה חיפה, שפתחה הפעם בפיגור 25-9, נהנית ממספיק כלים ביחס ל"מטרווסט" כדי לפתוח ב-9-25 משל עצמה בגומלין מול הקהל הביתי שלה.

דברים יכולים להתיישר עבור חיפה, אבל היא צריכה להיות שקולה, קרת רוח ובעיקר מאוד מדויקת. עודף לחץ וחילופי האשמות בפתיחה עלול לפעול נגדה. שידרנו בשבוע שעבר את "ליאו בק" חיפה מנסה לחזור מפיגור 10 במשחק ביתי נגד "אחד העם" פתח תקווה. היא פתחה את המשחק בפיזור מוחלט ותוך הטחת האשמות הדדית בין השחקנים. המשחק היה גמור לזכות "אחד העם" הרבה לפני הדקה האחרונה שלו. לנציגה השנייה של חיפה אין ברירה, היא צריכה לקחת את זה אחרת, רגוע ומחושב.

שני דברים שכדאי לזכור: אחד, "הריאלי" הביסה ב-49 הפרש את חולון באחד משני המשחקים בשלב הקודם, וזה אומר שפחות או יותר כל דבר יכול לקרות במשחקים שלה. השני, אחרי שספגה 25 נקודות ברבע הראשון היא עצרה את "מטרווסט" על 15 בממוצע ברבעים הבאים. אם תעבוד חזק ותגביל את "מטרווסט" ל-15 בכל רבע על פני משחק שלם, 60-75, נניח, היא תוצאה לגמרי הגיונית בגומלין לזכות "הריאלי".

לא שאני קובר פה את סיכויי "מטרווסט", כן? אבל כך או אחרת, אחרת או כך, אם נחיה גם נראה איך כל זה ייגמר.