ככה, בשליפה, רשמים מהפועל ת"א מהמשחק שלה נגד עירוני רמת גן בזיסמן-ההיכל (62-76 לאדומי העור).

מתן נאור – היה ונשאר פייטר, שחקן הגנה טוב וחכם על המגרש, אבל חלוד התקפית, הזריקות לא אמינות (כולל איירבול), התפקוד בעמדת הפאוור פורוורד לא עשה לו טוב. יצא לי לשדר שני משחקים של הפועל ת"א ובשניהם הרושם הוא אותו רושם: כושר משחק לא משהו, האפקטיביות שלו רחוקה מלהיות מה שמצופה ממנו.

דמונטז סטית' – פתרו את ה-ת' הבעייתי בלבנט עם ט' וגמרנו על הגופייה. שיהיה. מאוד מגוון, עושה הכל, לא תמיד לוקח אחריות על עצמו לסיים מהלך, ולעיתים קבוצתי מדי. בפורמט של הליגה הלאומית, עם שני זרים בכל קבוצה, יש מקום שיחפש יותר את הזריקה לסל על חשבון הנעת כדור סתמית. יש לו אחד על אחד מצוין והוא צריך להשתמש בו יותר. אסיסט נהדר שלו לדאנק של קלי שחרר מאמננו האדמוני לשעבר ניתור וזינוק מפעימים, כאילו גבר בזה הרגע על פאבלו לאסו וריאל מדריד.

קרטיס קלי – כל עוד המשחק של הפועל ת"א לא היה מרווח דיו, התקשה לבסס את עצמו בצבע. מרגע שנחתו שתיים-שלוש שלשות פנימה וההגנה של רמת גן נפתחה קצת, אפשר היה למצוא אותו ביתר קלות וליהנות מיד טובה שלו מחצי מרחק, משחק נאה כרפאל עם הגב לסל וסבסובים עד לחישוק עם הרבה כוח. רק 2.03, אבל בנוי טוב ונראה בליגה הזו כמו 2.08. בשני המשחקים שראיתי עבר מחצית ראשונה חלשה ושנייה מצוינת. משהו באנרגיות נראה אחרת לגמרי בחלקים המאוחרים של המשחק. אולי הוא מסוג השחקנים שצריכים לשמוע קצת צעקות בחדר ההלבשה, מי יודע.

קורי קאר – רבע אחד טוב מאוד (השלישי) ובשאר פחות. בקבוצה שיש להפועל ת"א העונה הוא שחקן חשוב, ולא רק מבחינת אנרגיות, נשמה, הגנה וכו' אלא פשוט באספקת נקודות. הרי מישהו צריך לקלוע כשהזרים רדומים, או לא מבינים שהם חייבים להיות מוציאים לפועל, וכשנאור זורק ולא קולע. קאר יקלע את השלשה שלו פה ושם, אבל לא בעקביות. יחסית לגילו, קשה לבוא אליו בטענות בצד ההגנתי. רוצה לשמור, משקיע, מתאמץ. ועל זאת נפרגן לו, כן?

בר טימור – לא קלע אמנם (נדמה לי), אבל היה אחראי לשינוי בפתיחת הרבע השלישי אליו הפועל ת"א עלתה בפיגור 7. הניע, התלהב, מצא שחקנים חופשיים, עזר לסטית' בהובלת כדור והפחית ממנו לחץ. היה יעיל מאוד בדקות שלו, ולא היסס למכור עבירות כשצריך. היה האדם הנכון בזמן הנכון מבחינת הפועל, שחיפשה מישהו שיצית את המשחק שלה. שנקרא לו "המצית"? אם נחיה גם נראה.

גל איתן – הנה הפועל ת"א שאוהדים אוהבים לראות. עולה מהספסל וכמעט תמיד קורה משהו טוב, אם ההפרש הוא 5, ישאף ל-10. אם הוא 10 ידאג שיהיה 17. לא מוותר, לא מתפשר, נאבק, שומר טוב מאוד. כשהוא חודר פנימה, הולך עד לחישוק בלי חשש. מפעם לפעם יעלה לשלשה. יופי של שחקן מהספסל ואם יואיל לקבל עצה: זה המקום שלך. אל תחפש בתים אחרים.

יונתן שולדבראנד – הרשים. שחקן גבוה עם קליעה מבחוץ, ראיית משחק טובה, מוריד כדור לרצפה, צעד ראשון מהיר ומפתיע ביחס לגודלו, מזהה מיס-מצ' לטובתו במהירות. קצת רך, אבל לא במידה שמקפיצה את הפיוזים. צריך להיות עוד יותר פיזי, זה נכון. יכול לשחק בקלות בליגת העל, צריך רק את הסיטואציה והמאמן הנכונים.

אבירם זליקוביץ' ויותם שירן שיחקו מעט יחסית ולא נכנסו לאייטמון, פרט לאזכור שמם.

בגדול, הפועל ת"א היתה לחוצה מדי במחצית הראשונה, החטיאה יותר מדי זריקות פשוטות והתקשתה בקליעה מבחוץ. ההתקפה של הקבוצה הזו ניזונה לא מעט מהגנה חזקה, וברגע ששומרים שם חזק וכופים איבודים על היריבה (רמת גן איבדה עצמה לדעת בפתיחת הרבע השלישי) קל לה יותר במשחק מעבר ובמגרש פתוח. אדלשטיין נהנה מאוד במחצית השנייה, בעיקר כי בפרק זמן הזה ראו טביעת אצבע של מאמן מבחינת הסגנון ההגנתי והקבוצתי. לא נכחיש זאת, הפועל ת"א נראתה בחלקים גדולים של המחצית השנייה כמו קבוצה שגדולה על הליגה בשתי דרגות.

עירוני רמת גן?

תירוץ קלוש 1: למפסידים אין תקומה, ולכן לא יעלו על הכתב הפעם.

תירוץ קלוש 2: תמצאו אתם זמן לכתוב עוד חצי קילו טקסט בזמן חופשת חנוכה, נראה אתכם.

תירוץ קלוש 3: אני. ליגת קזינו 2? מה לי ולזה.

שורה תחתונה: רציתי, אבל השעון ניצח אותי ולא בפעם הראשונה בחודשים האחרונים.

שלומות ונצורות בשלב זה.