מה שקרה השבוע עם מכבי ת"א ושני המשחקים הדחויים או המוקדמים שלה – מי יכול לעקוב – מלמד הרבה על, הרבה על . . . על מה, בעצם?

העובדות מראות שגם משחקי אדריאטית שהתקיימו בימים מאוד נוחים, בלי אף פעילות כדורסל יוצאת דופן במקביל, לא גרמו לסיקור התקשורתי לגדול. אני מניח שגם מידת העניין הכללי לא השתנתה העיתונים ואתרי האינטרנט ממשיכים להתייחס למסגרת הזו כאל סוג של טורח, יו נואו. לצאת ידי חובה.

אם בתחילת הדרך עוד ניסו להקדיש מקום לבוקסות סטטיסטיות כמו במשחקי ליגה, זנחו את זה מזמן. אם השתדלו להקדיש נפח סיקור ראוי לשמו, מזמן עברו לשלוש-ארבע פיסקאות וכותרת קטנה, או אפילו כותרת ביניים. טורי פרשנות לא נלווים לסיקור.

גם משחק של מכבי ת"א ביום חמישי, זה שמוקדש בדרך כלל ליורוליג והמערכות יודעות איך להתייחס אליו בפורמט הראוי והקבוע ונערכות לכך במיומנות, לא גרר הפעם תשומת לב חריגה.

אם זו אדריאטית, זה לא קריטי. זו התחושה.

וזה מחלחל. כמי שחי על כדורסל, אוהב כדורסל, נהנה מכדורסל, גם אני לא ממש בעניין בין השאר בגלל עודף העיסוקים לאחרונה בענייני שיפוץ הלשכה והצטיידות ברכוש חדש, סיפור שהחל ב-22 באוקטובר במעבר לבי הסבתא בהדר יוסף וטרם בא לו סוף. אבל למען האמת, גם אם לא הייתי עסוק כל כך, נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שהייתי מוותר.

ספציפית אלי, כסוג של מקצוען כדורסל נקרא לזה, אדם שפרנסתו תלויה בדבר, הייתי שמח לראות כל משחק בכל מסגרת. החיים לא מאפשרים זאת, כי החיים הם לא רק עבודה, ולא רק אהבה ולא רק הנאה. וקצת כמו שחקן של 35 דקות בערב, שנח לפעמים על המגרש, הבנתי שאם מסגרת מסוימת לא מחייבת אותך לשום דבר ממשי ומיידי כתגובה – לא כתיבת דו"ח משחק, לא טור פרשנות, לא איסוף תגובות משחקנים, לא שידור המשחק בטלוויזיה – קיימת מעין לגיטימציה לא להיות שם. אין חובה להתאמץ.

זה קרה לי בשנים קודמות עם כל מיני ליגות. התיכוניים, לאומית, נשים. אלה היו "ליגות הפוגה" מבחינתי, כאלו שמתקיימות בין העיסוקים העיקריים, הליגות הגדולות, אלה שמחייבות צפייה ומעקב יומי כי עליהן אבחן במבחן הקרוב.

בתקופה בה רצה התוכנית ONE ON ONE באתר האינטרנט וואן (שלוש עונות שלמות, למיטב זכרוני) כמעט שלא פספסתי אף משחק בליגת קזינו, כולל אלו ששודרו במוצ"ש ואלו שבימי שני. שרםתי ימים ושעות על חשבון דברים אחרים והכל כדי להיות מעודכן, לבוא מוכן למבחן ולעמוד בו בהצטיינות. הרי יש לי תוכנית לדבר עליה, אפילו אם היא מסתכמת ב-12-10
דקות.

כי לא משך התוכנית קובע, אלא הצורך להיות מעודכן יען כי הידע הזה הולך הלאה למקומות נוספים. לתחנות רדיו שמתראיינים בהן פתאום, לכדורסלע-האתר, לכתבות שוטפות בכל מיני מקומות. לפרנסה.

אבל אדריאטית, ועוד בתנאים הנוכחיים? בחמישי האחרון הייתי עסוק בענייני דלתות, מכוניות, ארונות, חלונות, תריסים, פרקטים, גופי תאורה, משחק של איתי סלע הפלאי. משהו כמו 10 שעות בחוץ, רחוק ממחשב. זה לא היומיום האופייני שלי, אבל זה מה שקורה בתקופה האחרונה. לא היה סיכוי שאצפה גם במכבי ת"א. אפילו לא עלה בדעתי, למען האמת.

גם כי אין לי מחויבות ישירה בקשר לליגה הזו, והיא הפכה למין לאומית או תיכונים של פעם, מבחינתי. גם כי היחס הכללי מסביב נותן להבין שהליגה הזו לא באמת מזיזה למישהו, אלא אם כן הוא אוהד שרוף במיוחד של מכבי ת"א. גם כי עומס משחקים יוצר שובע מוקדם, וכששבעים לא אוכלים, יו נואו, מלבד אלה שבולמוסי אכילה זה הקטע שלהם.

במובן מסוים זה קצת עצוב ומאכזב, כי כדי להבין את העונה של מכבי ת"א באמת-באמת, על כל פרט שבה, צריך לראות כל משחק ומשחק, לקלוט כל מהלך ומהלך, ולהבין שיש קשר בין משחק למשחק גם אם בדרך כלל ההרכבים לא זהים. לא לעניין לפרק את העונה למשחקי חובה לראות ומשחקי לא חובה, כי רמת המקצועיות של המביט מהצד פוחתת במקרה כזה אם ארצה ואם לא ארצה.

לא חשבתי שאגיע למצב כזה. מצד שני, כמעט כולם מגיבים ככה אז איזה אסון יקרה אם גם אני אקפוץ על העגלה הפעם? כנראה שלא גדול. מקצועיות, למרבה הצער, היא כבר לא התכונה הכי חשובה כיום. אין ברירה אלא להתפשר פה ושם ואצלי האדריאטית היא הקורבן.

אם לוקחים את המחשבות האלו צעד אחד קדימה מגלים, שבעצם התקשורת נותרה דומיננטית מאוד באשר לסדר היום, על אף שהיא כבר מזמן לא שולחת, למשל, נציגים למשחקיה של מכבי ת"א באירופה. לפעמים יש לה אפילו הסכמות בין אגפיה השונים, שביסודן הן לגמרי הסכמות שבשתיקה.

מציץ ההוא במעריב על מדור הספורט של ידיעות אחרונות ואומר לעצמו: 'וואלה, אם הם נתנו חמישית עמוד בסך הכל על המשחק הזה ובלי צילום, אז גם אני יכול'.

אתרי האינטרנט, שהם עדיין סוג של תינוקות לעומת העיתונים מבחינת ותק, מסורת, רזומה, ניסיון ושאר כהנה וכשמה, הולכים אחריהם ויוצרים קונצנזוס: אדריאטית? אהה, לא קריטי. הרי אפשר גם בלי בוקסה, עם צילום ארכיון ורשימת קולעים בלבד. ממתי ריבאונדים, אסיסטים ואחוזי קליעה חשובים בהקשר לליגה הזו?

מה יקרה אם יקום יום אחד מישהו משפיע מאוד ויחליט שמכבי ת"א ביורוליג מעניינת אותו כדי שליש הסיקור שהוקדש לו עד היום? כמה מהר ילכו האחרים אחריו, אם בכלל? האם ייתכנו אי פעם שינויים כאלה? ומה יקרה אם מישהו יחליט שליגת קזינו, הלוא היא ליגת העל, תשמש כליגת ההפוגה שלו, והוא מקדם את הכדוריד או הכדורעף על חשבון הכדורסל בזכות איזושהי תחייה והתקדמות שם?

אם נחיה גם נראה, ברם אולם נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שלא נחיה די הצורך כדי לקבל תשובה ממשית לסוגיות הללו.

שלומות ונצורות בשלב זה.