בעקבות האייטמון הקודם שפורסם כאן, ליתר דיוק החלק מתוכו שהתייחס לקובי בראיינט ולדירוגו העתידי ברשימת קלעי כל הזמנים, הפציע לפתע במייל שלי בורוכוב-סוקולוב, כמו שהוא נוהג לעשות מדי פעם. רק הפציע, ולגמרי אאוט אוף דה בלו שיחרר את התובנה הבאה: לא ברור מה יקרה עם בראיינט בסוף הדרך, אבל יש דבר שהוא דווקא כן יכול לעשות עוד העונה - לקלוע 101 נקודות במשחק אחד, ובכך לשבור את שיאו האלמותי של ווילט צ'מברליין, האלמותי לא פחות.

נימוקי חבר השופטים הרב"סי: בעונה כל כך דחוסה, מתישה ועתירת פציעות, בהחלט ייתכן מצב בו תגיע לסטייפלס סנטר איזו שארלוט או וושינגטון, שרק ערב קודם נגררה להארכה או שתיים, בעוד שבמקביל יעלו הלייקרס ללא, נאמר, פאו גאסול (שיסבול משפעת) ואנדרו ביינום (שיסבול שוב מ"ברכי סאם בואי" שלו). או אז, טוען בורוכוב, יש מצב שיבשילו כל התנאים לכך שקובי ייקח 60-50 זריקות, ואף יקלע את רובן, בדרך לשבירת השיא.

עניתי לבורוכוב שכהרגלו הוא מנותק מהמציאות, שהשיא הוא בלתי שביר ושבלי קשר אין מצב שבראיינט קולע אפילו חצי מזה במשחק בודד. רב"ס, מצדו, הודיע שעם העבר המוכח שלי בשדה הניחוס, אני יכול לעלות כבר מחר לקברו של צ'מברליין עליו השלום, ולהתנצל בפניו אישית על כך שבגללי ורק בגללי הוא נמחק מטבלת שיאי ה-NBA בקטגוריה יוקרתית זו.

השורה התחתונה, מעין פשרה שבצדה התערבות רשמית: בלי קשר לשיא - שלדעתי אין צ'אנס בעולם שיישבר אי פעם - אני טוען שקובי מסיים עונה שלמה בלי להגיע אפילו פעם אחת ל-45 נקודות אישיות, בעוד בורוכוב מהמר על לפחות 60 בלפחות משחק אחד. הפרס לזוכה? רשות הדיבור לרב"ס: "אם אני מנצח, אתה מזמין אותי לסטייק. אם אתה, תיאלץ להסתפק בפלאפל". זה האיש. לא קמצן, חלילה וחס, ממש לא, אבל לאור מצבו חסכן גדול. רוצה לומר: אולי תזיזו את עצמכם ותירשמו כבר להתאמן אצלו, לפני שגם הפלאפל יהפוך למקסימום חצי חבילת סוכריות גומי בפיצוצייה ברח' כצנלסון.

אחרי שסיימתי לדסקס את העניין עם בורוכוב, סיקרן אותי לדעת האם מי מחבריי בארץ ובחו"ל נוטל את אותם כדורים ממש, ומסכים שייתכן מצב בו ה-100 של צ'מברליין בסכנה אמיתית, בין אם על ידי קובי ובין אם על ידי כל אחד אחר. מיילים ומסרונים נשלחו לאלתר לארבע כנפות תבל, ותוך שעות ספורות התקבלו התשובות הבאות:

לואיס, אוהד הניקס והעו"ד המצליח (בסדר הזה), שהמייל תפס אותו ביציאה מהמדיסון סקוור גארדן אחרי הפסד ביתי של קבוצתו לשארלוט, טוען כי למרות שהוא לא מאמין שהשיא יישבר אי פעם, הרי שאם כן - גם הפעם, בדיוק כמו עם צ'מברליין ב-1962, זה יקרה במשחק מול ניו יורק. "עזוב אותך מקובי", כך לואיס, "כמו שאנחנו נראים רוב הזמן, ומעצם היותנו הניקס, זה יכול להיות אפילו עומרי כספי שלכם".

מ.י., האגדה והאיש, משוכנע כמוני שקובי כבר נמצא מעבר לשיא, תרתי משמע, אבל בניגוד אליי - דווקא מאמין שיש מי שיכול לקלוע 101 בערב אחד נתון. "לא לברון ולא דוויין ווייד. רק קווין דוראנט, רק במשחק של ארבע הארכות לפחות, ורק אחרי שיעיפו לו כבר מהעיניים את ראסל ווסטברוק הנודניק, שהורס כל חלקה טובה באוקלהומה".

ג' מהגליל, הנמצא בעצם ימים אלה בנסיעת עבודה בשנחאי, ביקש שלא אבלבל לו את המוח בכלל, ובפרט לא עם שאלות מופרכות מעין אלו. "אפילו ההגנה הדפוקה של הוויזארדס סופגת רק 105-100 בערב", הוא מפרט, "אז מי בדיוק יצליח לקלוע לבדו 101, ומול מי?".

א' מהשרון מוכן להמר על המשק של הוריו (ששווה אי אלה מיליונים טובים. באחריות) שלא רק שאין מה לדבר על 101 נקודות במשחק, גם 70 נקודות הן מחוץ לתחום מכאן ולתמיד. ס', אביו של א', מסר בתגובה שלצערו ההבנה של בנו בענף אינה כשהיתה בעבר, ולכן - מי שבכל זאת יצליח לקלוע 71, יקבל כפרס את חלקו של א' בירושה.

אחרונים חביבים: בראיין ודני, האחים משיקאגו, שהגיבו במשותף כי היחיד שאולי יכול היה לשבור את השיא - מבזבז בשנים האחרונות את זמנו ואת כספו על השארלוט בובקאטס: "אם מייקל לא עשה את זה מול הגנות גבינה שוויצרית כמו של גולדן סטייט וטורונטו, צ'מברליין באמת יכול לנוח על משכבו בשלום. בהנחה כמובן שהוא לא חורש את גן עדן, ומוודא שלחברים שלכם מהחמאס לא יחכו שם שום בתולות".

עם אווירה לא קונים במכולת

בהתחלה חשבתי לוותר, אבל בעקבות הדברים שפירסמו כאן יו"ר הדירקטוריון והחבר המכובד עד אין קץ צוד בדיחי - קשה לי לא להתייחס לגמר התיכונים, שבאופן די מקרי ומפתיע יצא לי לצפות ברובו. ברשותכם, הבה נחתוך ישר לשורה התחתונה: עם כל הכבוד לאווירה הפנטסטית, להתלהבות, להשקעה, לרוח הספורטיבית ולמה שאתם רוצים - היה חרא של משחק.

לא מתכוון לגרוע שום דבר משמחת המנצחים מהרצליה, שמבחינתם עשו את שלהם בצורה הטובה ביותר ובעיקר קלעו מצוין לשלוש, אבל היכולת של עמק החולה היתה העלובה ביותר הזכורה לי במעמדים מעין אלה, וייתכן אף שלא רק במעמדים מעין אלה. היו"ר מספר, כי היובל כפו על עמק החולה איבודים על גבי איבודים. ממקום מושבי על הכורסה, נראה היה שחלק גדול מהאיבודים הללו הושגו ללא שום לחץ מצד הרצליה. סתם רשלנות לשמה. במקביל, ספרתי לפחות 20-15 החטאות של עמק החולה מטווח של עד שני מטר מהטבעת, חלקן הגדול במצבים חופשיים לגמרי. אכן תמונות קשות.

(דבר יו"ר הדירקטוריון: אכן כי כן, נתקשה להכחיש זאת. בהחלט היו גם איבודים רבים כאלה והחטאות מביכות לרוב. ואכן כי כן, משחק לא היה אבל לפחות היתה הצגה של "היובל".
המשך נא סר ש.)

הכל מקובל עליי: יש ימים ששום דבר לא הולך, זה יכול לקרות, זה לא מעיד ולא מעיב על מה שעשו שחקני עמק החולה לאורך כל העונה וכן הלאה וכן הלאה. הכל נכון והכל בסדר. תכל'ס, זה היה נורא ואיום לצפייה, בואכה מזעזע לחלוטין. גם השיפוט, לעניות דעתי הלא קובעת, היה חלש מאוד, ולמרות שלא קבע כלום לגבי התוצאה הסופית - לא הוסיף דבר וחצי דבר ל"חוויה". זה שהגארבג'-טיים מתחיל בדקה השמינית, לא אומר שלא צריך לשרוק לעבירות, לצעדים ולשלוש שניות, והיו רבים כאלה. העיקר ששרקו שלוש-ארבע פעמים למשיכת כדור, כמו שעושה למוניקה. כיפק היי.

בקיצור, ברכות מקרב לב ל"היובל" הרצליה, אבל בעתיד נשמח לראות גמר בו שתי הקבוצות יציגו כדורסל ברמה סבירה, לכל הפחות. אוהדים, אמנים וארגון מתוקתק זה מצוין, אבל עם אווירה לבדה קשה לצופה האובייקטיבי לקנות במכולת.

shaharhermelin@gmail.com