על מנת להמשיך במסורת החלטתי לכתוב טור קצר על אליפות אוסטרליה 2012. לאחר מנוחה של גרנד סלאם אחד, אליפות ארה"ב 2011, שבה לא יכולתי להיות נוכח עקב הולדתו של בני המתוק יואב, חידשתי את הופעותיי ב Australian Open 2012.

מכיוון שאני אב לשני ילדים כרגע לא יכולתי להיות נוכח לכל אורך הטורניר והגעתי נדחתה לשבוע השני, שבוע ההכרעות. ובכן, אין כל ספק שזהו המייג'ור השמח ביותר מבין ארבעת הטורנירים. השמש בחוץ, האנשים מחייכים והאווירה מקסימה.

נדבר קצת על הטניס. שוב טורניר "מוצלח" ביותר מנקודת המבט הישראלית. הדחות מוקדמות, הפסדים קלים ומבט לעבר העתיד לא מראה גוונים ורודים במיוחד. אנדיוני כבר בסוף הקריירה, דודי לעולם לא יחצה את גבול 70-80 הראשונים בעולם ושחר נמצאת בבעיה. כשאתה רואה את כל הכוחות העולים בטנים הנשים אתה מבין כמה שחר רחוקה ביכולותיה מהן. העוצמה, האתלטיות, המגוון או כפי שהקוף אומר "הגנים היהודיים" לא בנויים למשחקי הכדור, ככל הנראה.

אין ספק ששני הפיינל פור שסיפקו לנו הן הנשים והן הגברים היו אחד המרתקים בתולדות הענף. אזרנקה בניצחונה על קלייסטרס (בטורנירה האחרון כאן במלבורן לפני פרישתה הסופית ככל הנראה על מנת להביא ילד נוסף לעולם) הפגינה יכולת מרשימה ורמה גבוהה מאוד של טניס.

גם חצי הגמר השני היה מותחן מלא מהפכות אבל שראפובה היתה חזקה מנטלית מעט יותר מאלופת ווימבלדון קביטובה, והבטיחה את מקומה בגמר בעזרת נחישות בלתי נגמרת.

כאן נכנס לפעולה כוח הניחוס מלא העוצמה שלי. לפני הגמר הערכתי (או נכון יותר לומר הימרתי) כי שראפובה כאן כדי לקחת את התואר, ארבע שנים אחרי תואר גראנד סלאם האחרון שלה שהיה גם כן כאן במלבורן. חשבתי כי אזרנקה תקרוס מנטלית בגמר המייג'ור הראשון שלה ומריה תחגוג בסוף היום הזה עם תואר רביעי. מכיוון שהייתי משוכנע בכך אף שמתי מעט מאגוזיי בסוכנות ההימורים הקרובה כי המשחק יסתיים ב-2-1 למריה. ברגע זה הוכרע הקרב.

80 דקות לאחר תחילתו חגגה "אזה" את תוארה הראשון תוך הצגת טניס בלתי מתפשר, עוצמה וורסטיליות. מריה עוד הובילה 0-2 במערכה הראשונה, אך ויקטוריה חזרה עם 12 מ-13 המשחקונים הבאים והתפנתה לחגוג תוך קושי עצמי שלה לעכל את מה שעברה כאן בשבועיים האחרונים.

ונעבור למנה העיקרית, הגברים. כפי שהיה ברוב השנה שעברה גם כאן העפילו לחצי הגמר 4 השחקנים הטובים ביותר. ואיזה חצאי גמר היו לנו.

פדרר - נדאל. מיותר להוסיף מלל לאחר המשחק המדהים שהיה לנו כאן. שוב רוז'ה פותח נפלא מול המאוס הספרדי, ושוב מפתיע לראות כיצד הוא לא מסוגל להתמודד מול רפא. זה נראה כאילו רוז'ה, השחקן הגדול בהיסטוריה אולי, פשוט לא מאמין שהוא יכול לנצח את הספרדי. הקושי המנטלי שלו בהתמודדות מולו הוא בלתי ניתן להסבר.

לאורך כל המשחק היה ברור שהקריסה של פדרר תגיע והוא שוב לא יוכל לכוח הספרדי. רמת הטניס במשחק הזה היתה גבוהה ביותר. נדאל עם חבטות בלתי אפשריות חפר ועדר את דרכו בדרך אל ניצחון נוסף. חבל, נראה כי כל עוד פדרר יצטרך להתמודד מולו בדרך לתואר גראנד סלאם התרחיש לא יתממש במציאות ולא נזכה לראות אותו מניף גביע נוסף (ואולי זה בכלל אני, ברצוני לראות אותו זוכה, מונע ממנו את האפשרות הזו).

ג'וקו - מארי. וואו. מה קרה שם? מי היה מאמין שמארי ייראה ככה? האם הנוכחות של איבן לנדל הגדול בצוות האימון שלו היא שגרמה לשינוי הזה? האם הוא התבגר סוף סוף? האם חסרונה של אימו (נמצאת בישראל לקראת גביע הפדרציה כמדומני) הוא שנתן לו את הדחיפה הזו? בכל מקרה אפשר להגיד שזה היה אחד הקרבות הגדולים בשנים האחרונות.

מערכה ראשונה קלה לנולה, מערכה שניה קשה מאוד של אנדי ואז הגיעה המערכה השלישית. קרב של כמעט 90 דקות (יותר מכל גמר הנשים), שבירות של סרב חוזרות ונישנות, נקודות ארוכות, ריצה בלתי פוסקת ובסוף אנדי מנצח בשובר שיוויון ענק!

מהפך? לא ולא. נולה במערכה רביעית אכזרית מאזן את התוצאה ואנו בפני מערכה חמישית קובעת אחרי 4 שעות של משחק. נולה ממשיך לדרוס 3-5 ומגיש למקום בגמר. האם שוב אנדי קורס? לא ולא. שבירה נוספת ויש לנו שיווין חמש. ברגעים אלו נדמה היה כי כל האצטדיון תמך באנדי מארי. ההבנה הזו כי הילד השתנה הביאה לרצון בלתי נשלט כי הוא יחגוג בסוף הערב. אבל כאן זה נגמר.

ג'וקוביץ' בשבירה ענקית מסיים את המותחן הזה ומבטיח גמר שלישי ברציפות מול נדאל. מארי? אין ספק שעד סוף שנת 2013 הוא כובש את אחד מהתארים הנכספים. לא בטוח שזה יקרה השנה אבל הקרבות שמצפים לנו יהיו מהגדולים ביותר.

הגמר, אתם שואלים? לא ארחיב עליו. הלב רוצה דג'וקו הראש אומר נדאל. הספרדי מגיע חד, רעב ורענן יותר בזכות יום המנוחה הנוסף שהיה לו.

בשיחה שלי עם אחד מהפרשנים הבכירים של רשת ESPN דארן קייהיל הידוע בכינויו KILLER הוא הבטיח לי כי נולה מנצח 1-3. אמרתי לו שאני קונה. הוא גם אמר שאזרנקה תנצח את מריה. צדק.

אז על מי ללכת אתם אומרים? שאלה טובה. הלב שלי וקייהיל אומרים נולה בארבע. הראש שלי אומר רפא בשלוש או ארבע.

אתם תחליטו לבדכם.

שלכם,

ואשק