היי ערן,

אני מסכים עם דן שמיר שאין להוריד את מספר הזרים בליגת העל לשלושה בלבד. ברצוני להאיר ולהוסיף סיבה נוספת - הורדת מספר הזרים לא מבטיחה הבלטה של הישראלים בליגה. נשמע מוזר?

שימו לב לקבוצה שכוחת אל בשם "הפועל כוכב יאיר/כפר סבא שמשחקת בליגת קזינו 2. במשחק האחרון של הקבוצה קלעו שני הזרים שלה 64 מתוך 84 הנקודות של הקבוצה. כן, כמעט 80 אחוז מסך הנקודות. וזה לא מקרי, הדבר חוזר על עצמו בכל שבוע מאז ששני הזרים האלה רצים יחד. ומילא אם זה היה מביא להצלחה מקצועית אז היית יכול לתרץ שזה פועל למען הקבוצה, הקהל (יש כזה?) ובריאות המאמן. אבל הקבוצה מדלגת לה בין המקום האחרון לזה שלפניו לאורך כל העונה.

האם עדיין אותו אוהד ששמיר ענה לו חושב שהורדת מספר הזרים זו ערובה ודאית והדרך הנכונה לחיזוק הזהות הישראלית? אני מציע להתמקד בלשפר את הישראלים מלמטה אך גם בגיל בוגרים (כמו שעושים בחולון) ולא לוותר על רמת הליגה ועל הסיכוי של מכבי וירושלים באירופה.

שלך,

דן

הי ערן,

הערכה רבה לי לרו"ח ד. שמיר וליחס המעמיק שהוא מקדיש לכדורסלע-האתר, שכן יודעים אנו כי כאן נאמרים הדברים הרציניים באמת, כן?

אבל היו כמה דברים במהדורה שלו שגרמו לי לנוע באי נוחות. רוצה לומר, כשהקברניטים חושבים טווח קצר ומשנים דעותיהם חדשות לבקרים, מה יעשו אזובי הקיר, נתיני העם?

הרו"ח דיבר על "החלטות אסטרטגיות שנלקחות על ידי קברניטי הליגה שהם אנשים ראויים", אך האם ניתן להגדיר את ההחלטות שלהם אסטרטגיות בכלל? החלטות לגבי מבנה הליגה נלקחות לתקופה של שנתיים, לא מעבר. קברניטי הכדורסל כל הזמן מרחרחים מה תהיה דעת הקהל, מה יגידו בתקשורת. זו לא דרך לנהל שום דבר.

רוצה לומר, שעצם המעבר לפיינל פור לדוגמא הינו מהלך אמיץ, אך כשהוא נעשה בחוסר בטחון שכזה, עם אמירות בלתי פוסקות שמייצרות דיון יומיומי בנושא מתוך רצון לרצות את כולם, זו לא דרך ולא אסטרטגיה.

ניקח למשל את עניין היורדות. לנהל ליגה שהסטנדרטים בה כלכליים בעיקר, או בלבד, זו קטסטרופה. דיבר הרו"ח על ספורטיביות, היכן הספורטיביות בהחלטה הזו? אם השוק הוא כזה קטן, מחזיקים ליגה של עשר קבוצות ונותנים למחזורי החיים לפעול מאליהם. קבוצות לא תיעלמנה כל כך בקלות, ומי שתיעלם? כנראה שהבסיס עליה עמדה רעוע מלכתחילה.

הרעיון מאחורי "לתת למחזורי החיים לפעול מאליהם" הינו לייצר מצב בו קבוצות לעתים למעלה ולעתים למטה, ודווקא מכך לשאוב עניין. בליגה ש-95 אחוז מהזמן נשלטת על ידי קבוצה אחת, זו דרך נהדרת לייצר עניין.

למשל: מכבי חיפה, שלא עניינה איש מספר שנים, ודווקא מתוך הלמטה, מהליגה השנייה, החלה לעורר שוב עניין. דווקא בימים אלו בחיפה, כשהתקציבים גבוהים יותר וישנה השקעה, העניין דועך.

למשל: הפועל ת"א, שהיתה לבדיחה עצובה בסוף גלגולה הקודם, ודווקא נפילתה היא זו שעוררה את המפעל הנוכחי אותו מנהלים האוהדים.

ולבסוף, כן-כן - גם חולוניה, בה יש קהל שוחר כדורסל אמיתי, שלא חייב באז כדי להגיע ולעודד, שהתה מספר שנים במקומות נמוכים, מה שהביא להתעוררות ולעניין ולכיף הגדול שבלצפות בקהל הצהוב-סגול.

כלומר, החלטות אסטרטגיות הן כאלה בהן מסתכלים על התמונה טווח ארוך ולא על מה יאמרו על כך בתקשורת. צא מתוך הנחה שלא על הכל ניתן לשלוט ולעתים צריך לתת לדברים לקרות, ולאורך זמן העסק מתייצב מאליו. וזה העצוב בעניין ליגה ללא יורדות, בדיוק כמו בעניין הפיינל פור. מדובר בשני פתרונות מלאכותיים למשהו שהוא הריאליטי היפה ביותר, הכדורסל.

אבי