אפס משמונה עשיתי בתחזית רבעי הגמר האזוריים ב-NBA. אף לא תוצאה מדויקת אחת ויחידה מתוך שמונה ניסיונות. נכון שבמספר מקרים צדקתי לגבי זהות המנצחת בסדרה, אבל אין הנחות: אם התוצאה הסופית של הסדרה שגויה, שום דבר אחר לא משנה. אפס משמונה.

מצד אחד - כפי שיעיד חיפוש מהיר בארכיון כדורסלע-האתר - מדובר בנתון שגרתי ולא מפתיע כלל ועיקר. מצד שני, זה לא בדיוק מנחם אותי בשום צורה שהיא. מצד שלישי, זה רק טיפה פחות טוב, ודאי שהרבה פחות קריטי, מהאחת משמונה שעשה די.ג'יי סטרוברי מקו העונשין במשחק השלישי בין ירושלים לחולון.

בכל הנוגע לסיכוייה לזכות באליפות, הפועל ירושלים היא הדבר הכי קרוב שיש כאן לניו יורק ניקס: קבוצה מעיר מרכזית וגדולה, מגובה בהרבה מאוד אוהדים, שלמרות שרוב הזמן יש סביבה איזשהו הייפ בתקשורת ובכלל - ובלי קשר לזהות המאמן והשחקנים - מקפידה לאכזב את אוהדיה על בסיס קבוע. ברם אולם ואף על פי כן, מתייצבים אותם אוהדים מדי שנה בשנה, משוכנעים שהפעם יהיה שונה. הכל, עד הבומבה הבאה שהם חוטפים.

כל פעם זה משהו אחר. אם תשאלו אותם (ובהרבה מקרים, גם אם לא), יפליגו הוותיקים ושבעי האכזבות שבאנשי מלחה בסיפורי הפיצה של צ'ורצ'יץ', השריקות של סמי בכר נגד טפירו, ריבאונד ההתקפה ההוא של ג'יימי ארנולד וכן הלאה וכן הלאה. הפעם, אם ירושלים מפסידה לחולון, הם יכולים, וצריכים, לבוא בטענות קודם כל לכל אותם שחקנים, שלא מסוגלים לשים את הדבר העגול והכתום ההוא בטבעת ממרחק של קצת יותר משלושה מטרים וחצי, כאשר איש לא מפריע להם.

43 מ-79 השיגו שחקני ירושלים מהעונשין בשלושת המשחקים הראשונים מול חולון. בחישוב פשוט, זה יוצא 54.4 אחוז. להגדיר אחוז קבוצתי שכזה כבושה, חרפה וכלימה, יהיה להעליב עד עמקי נשמתן את כל הבושות, חרפות וכלימות באשר הן. 11 מ-25 (44%) עלובים במיוחד במשחק השלישי, הגורמים ל-18 מ-27 (66.7%) במשחק מספר 2 להיראות כמו זהב טהור. איך הם הצליחו לנצח במשחק הראשון, עם 14 מ-27 (51.8%) בלבד? יש לשער שגם דן שמיר ופיני גרשון שואלים את עצמם.

סטרוברי, אגב, עומד נכון לרגע זה על 20-9 (45%), שזה הרבה פחות טוב מראמל בראדלי (15-8, 53.3%) אבל נראה כמו חלום רחוק עבור בראיין רנדל, שעשה עד עכשיו 11-2 (18.1%) מזעזעים במיוחד. במלים אחרות, שלושה שחקני מפתח, שלפחות על הנייר אמורים להיות גם בין ספקי הנקודות העיקריים של ירושלים, עשו עד עכשיו יחד 19 מ-46. 41.3 אחוז, זהה בדיוק לממוצע הקריירה של בן וואלאס, מגדולי מיידי הלבֵנים מהקו בתולדות האנושות בכלל וה-NBA בפרט.

ברור ששום דבר מכל אלה עדיין לא אומר שירושלים תפסיד בסדרה. כבר היינו במספיק סרטים, בהם לאו דווקא מי שדייק יותר היה זה שיצא וידו על העליונה. שום דבר מכל מה שקרה עד עכשיו, גם לא אומר שאחד או יותר מהשלושה הנ"ל לא ישיג פתאום 90-80 אחוז מהעונשין במשחק מספר ארבע. מה שזה כן אומר, הוא שהגיע זמן התהייה השנתית כיצד אנשים, שזוהי עבודתם, יכולים להרשות לעצמם לפשל עד כדי כך באספקט כזה מרכזי בה.

דוגמאות לא חסרות, אבל אני תמיד חוזר לווילט צ'מברליין ולשאקיל אוניל, שניים מגדולי השחקנים אי פעם (תרתי משמע), המדורגים במקומות הרביעי והשישי בטבלת קלעי כל הזמנים של ה-NBA. צ'מברליין צבר במהלך הקריירה 31,419 נקודות, שאקיל 28,596. לא נותר אלא לנחש איפה הם היו מדורגים, לולא עמדו אחוזי העונשין שלהם רק על קצת מעל ה-50, מה שהתבטא ב- קחו אוויר - 5,805 החטאות מהקו של צ'מברליין, ו-5,317 כאלה של שאק.

נכון שלהבדיל מכמעט כל אנשי ירושלים - מדובר בשני שחקנים שזכו באליפויות ובמי יודע כמה הישגים ותארים אישיים. נכון גם שאמירתו המפורסמת של אוניל "אחוזי העונשין שלי הם פשוט דרכו של אלוהים להבהיר לעולם שאף אחד אינו מושלם" תמיד תעלה חיוך. אבל יש לשער, שבתוך תוכו - גם שאק יודע שמדובר בשערורייה.

לא יעזור כלום לאף אחד. אין תירוץ, אין מחילה ואין כפרה למקצוען שמשיג נתונים כאלה. לחץ מה לחץ, יום רע מה יום רע, שום דבר לא אמור לשחקן מסוים, ודאי לא לקבוצה שלמה, לחרב בצורה כזו במו ידיהם את הסיכוי להמשיך הלאה, כמו שמקפידים בינתיים לעשות אנשי ירושלים.

בסדר, איש לא מצפה מכל שחקן ושחקן להשיג אחוזי הצלחה מהעונשין כמו של סטיב נאש, או של חואן קרלוס נבארו (שכל החטאה שלו מהקו מביאה למבזק חדשות מיוחד בטלוויזיה הספרדית). הנה, גם קלעים מצוינים בדרך כלל כתיאודושיץ ושבד של צסק"א, קרסו בשניות האחרונות וכמעט מנעו מקבוצתם את המקום בגמר היורוליג.

אבל גם זה לא אומר, שכל שחקן ושחקן לא צריך לעמוד על הקו יום-יום, כמה שעות שצריך, עד שיגיע לכל הפחות ל-75 אחוזי הצלחה בכל משחק נתון. נתונים כאלה בפלייאוף, אדון די.ג'יי סטרוברי, "מותר" רק לי לעשות.

shaharhermelin@gmail.com