זה סיפורו של וינצ'נזו אספוזיטו, שם איטלקי אסלי – תוכיחו לי אחרת – שהגיע זמנו בהחלט להיכנס לחיל התותחנים של כדורסלע-האתר. כינויו, אגב, מרתיע למדי: "השטן". כך ולא אחרת. על שום השצף-קצף בעיניו, בסגנון המשחק שלו ובטמפרמנט הכללי.

אספוזיטו שתמיד היה צנום ואתלטי ואקספלוסיבי נצפה לראשונה בעיניים נשיאותיות אי שם בעונת 1991/92 אז שיחק עם קאזרטה נגד מכבי ת"א בגביע אירופה לאלופות. הילד נולד וגדל בקאזרטה ועלה לבוגרים בגיל 15. מן הסתם היה זה עונג גודל עבורו להגיע עם קבוצת הבית שלו לגביע אירופה וגם לזכות באליפות איטליה ב-1991.

שיחקו לצדו אז מייקל תומפסון שבא אחרי אליפות עם הלייקרס, ואנתוני אייבנט, וטליס פרנק, וננדו ג'נטילה, וסנדרו דלאניילו ועוד כהנה וכשמה חברים. זה היה הביקור הראשון שלי באיטליה, ככל הזכור, בנסיעה מחוברת עם בולוניה. שבוע שלם, יאאא אולוהייים! ומכבי ת"א הגיעה לשם פעמיים וחטפה מאלה וגם מאלה. איי איי איי.

למעשה, מכבי ת"א הגיעה לשם כשהאיטלקים, בעונתם הראשונה והאחרונה בגביע האלופות, עומדים על 0 מ-7 עד לאותו רגע כולל הפסד ביד אליהו 102-95. דורון ג'מצ'י קלע אז 34 נקודות ולבאן מרסר 21, בעוד מייקל תומפסון החזיר 28, ג'נטילה 24 ואייבנט 22. אספוזיטו, בן 22, שיחק רק שמונה דקות ולא קלע. עד סוף העונה הוא יעמוד על 14.4 נקודות בממוצע למשחק.

אבל עזבו את זה, בואו נחזור רגע לגומלין באיטליה. ינואר 1992. מכבי ת"א מגיעה לשם אחרי הפסד ביתי לברצלונה, הפסד בבולוניה והנה היא שוב באיטליה. קאזרטה עדיין בלי ניצחון, אבל האולם מלא. לצדי יושבים החברים המכובדים רפאל נאה, יוסי לוין ורון קופמן. ערב טוב גם לכם.

אכן כי כן, היה אומר על זה ד. דבורין לו היה נשאל, היו ימים שממש שלחו עיתונאים לכל משחק של מכבי ת"א בחו"ל ובמימון מלא. איי איי איי.

היה משחק צמוד לאללה. צמוד צמוד. שלשה של אספוזיטו מיותר מחצי מגרש ותחת לחץ, עם הבאזר, הורידה את הקבוצות למחצית ב-41-42 לאיטלקים. מאמננו הלאומי-נצחי-לשעבר, צביקה שרף, היה כל כך נזעם ולחוץ שקיבל בהמשך טכנית מהשופטים, והקהל הרגיש שהנה הגיעה ההזדמנות הראשונה שלו להשיג ניצחון. אבוקות ביציעים, בלאגנים, מה לא.

סל ניצחון מפורסם במיוחד של ג'נטילה בליי-אפ קשתי שלוש שניות לסיום סגר עניין עם 83-84. הוא קלע 28, אייבנט 18, דלאניילו 14 ואספוזיטו 13. מייק מיצ'ל קלע 34 וג'מצ'י 24 ועל הכדור האחרון בניסיון להשוות, שהלך למיצ'ל ולא לג'מצ'י ממסירה של לבאן מרסר, בטח כבר סיפרתי פה עשר פעמים לאורך השנים.

ההפסד הזה היה כל כך כואב שהוא שלח את מכבי ת"א להוציא את כל התסכולים והריץ אותה לחמישה ניצחונות רצופים בגביע אירופה.

ואספוזיטו? הוא הפך לכוכב גדול באיטליה. גארד מוכשר להפליא, 1.95, אתלטי במיוחד. קפיץ מוצק, סקורר מלידה, יופי של קלע שלשות אחרי חסימה, מהמקום, ביצירת מצב לעצמו. הירבה לחדור מצד שמאל. בהגנה התבסס בעיקר על הזריזות והיכולת לחטוף כדורים יותר מאשר שמר באמת באחד על אחד או נצץ כחלק מהגנה קבוצתית. שחקן שבאמת אוהב את המשחק ויכול לרוץ יומיים במגרש עם הפסקות למים בלבד.

אחרי עונת 1992/93 הוא עזב את קאזרטה שהיתה לו אם ובית וגם אב במשך כל כך הרבה שנים, וסגר את העונה האחרונה ההיא עם 21 נקודות בממוצע למשחק בליגה האיטלקית. אספוזיטו עבר לשתי עונות בפורטיטודו בולוניה והרביץ שם תורה בכל יריב עם ממוצעים עונתיים נפלאים: 24.8 וגם 24.1.

ראו בעולם כי טוב וטורונטו רפטורס צירפה אותו אליה כשהוא בן 27. שיחק שם 30 משחקים, 9 דקות במשחק ו-3.9 נקודות. לא הצלחה מסחררת. זה מה יש.

חזר לאיטליה, החבוב, כדי להוציא את כל העצבים שלו על כולם והפעם כשחקן של סקאבוליני פזארו. זה נגמר ב-25.3 נקודות בממוצע. תחנות אחרות בקריירה שלו היו פיסטויה ואימולה (שאיתה, בין 1999 ל-2001, הרביץ סדרי גודל של בין 28 ל-31 נקודות בממוצע לעונה, יאאאא אולוהייים!). היה פעמיים מלך הסלים בליגה ופעמיים ה-MVP שלה.

בגיל 33 עוד הרביץ 20.5 נקודות במשחק עם אודינה וחתם את שנותיו בליגה הראשונה בשתי עונות דרדל'ה חלקיות עם רומא, שם עלה מהספסל ולא היה לו נוח עם זה אז עזב, ועם קאפו ד'אורלנדו.

אגב, כשאני כותב "ולא היה לו נוח עם זה אז עזב", צריך גם להוסיף שהוא חזר לאימולה בפעם השלישית בקריירה שלו כדי להיות מלך הסלים בליגה השנייה עם 26.9 נקודות. הגיע גם למורסיה בספרד בסיום אותה עונה.

את העונות האחרונות בהחלט הוא העביר בקטנה בליגה השלישית נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, וסגר את הסיפור בגיל 40 כדי לפנות לאימון. ב-2009, בן 40, כאמור, היה מלך הסלים של הליגה בה שיחק עם 21.4 נקודות.

איזה אליל.

הוא נראה לאחרונה כמאמן של קבוצות שונות בליגה השלישית.

ועכשיו, שלוש שנים אחרי פרישתו, הגיע רגע שיא שלו בקריירה (אוקיי, אולי להגיע ל-NBA ראשון בין האיטלקים זה קצת יותר נחשב): מקום של כבוד בחיל התותחנים של כדורסלע.

אחת לשנה נרימה כוסית לחייו ביום הולדתו וירצד שמו לאורך 24 שעות בדיוק. כבוד הוא לנו, כבוד גם לאספוזיטו.